בלונדון – שם  נפגשנו על הגשר. הומלס – ואנכי, עם המצלמה.***  הוא מצחצח נעלים לפרנסתו. אני בדרכי ל- TATE MODERN – מוזיאון.תערוכת צילום.

שוחחנו. בלילה הוא ישן בתוך קרטון גדול, ליד הפסל SEVEN AGES OF MEN, שמתייחס, כך האיש מסביר לי, להצגה "כטוב בעיניכם"  של וויליאם שייקספיר.
סיפרתי על כפר תבור. על השמחות, הכאבים. היופי. הכנרת ויפי הטבע, על הקשיים של גיל בוגר, על נגע הבדידות, וגם על הנכדים,  וקצת פוליטיקה….
שוחחנו ארוכות. היה מאד נעים וגם משעשע.

השווינו חלומות: סיפרתי לו על החלום שלי לנוע, לנוע, ללמוד את העולם מתוך חיי מסע.
הוא – הוציא מחברת,  ומתוכה סיפר לי על החלומות שלו: 

לקנות סירה שבה אפשר לגור.
וסוס.
להתפרנס – מצחצוח נעלים.
לנוע וללמוד את העולם –
וגם  – לשמור על הקשרים במשפחה.
נוכחתי – זה אותו חלום. לנוע, לראות את העולם – ולשמור על הקשרים בתוך המשפחה.
כל כך שונים.
כל כך דומים.

מעל התהומות אשר בינינו  זרמה שיחה עם צחוקים. גשר.
נפרדנו. לא רציתי סתם – ללכת. שילשתי את דמי הציחצוח.

חזרנו אל  חיינו: אני הלכתי אל הפאב על הנהר, חושבת  את האיש שלא שאלתי לשמו.
האיש שממנו קיבלתי השראה – תמיד לראות את החיים באופן חיובי.


צילום רודף צילום רודף צילום. עוד מסע ועוד צילום יפה…   
אני שואלת  – מה הטעם? איזו משמעות אפשר לצקת לצילום?

אני מחפשת את הדרך שלי.
לי –  המצלמה היא כלי תקשורת. כלי לתת. כלי לקבל. כלי עם משמעות מעבר לצילום היפה, הנכון מבחינת הקומפוזיציה תאורה ויופי.
** קיבלתי רשות לספר על פגישתנו, עם הצילומים.

נובמבר 09, 2019|

6 thoughts on “חיים נוגעים בחיי. בזכות המצלמה.

  1. אורי 11 בינואר 2020 | 11:28 | הגב

    מאוד מרגש המפגש שלך? עם ה"עולםמלא" (בניגוד ל'הומלס").
    בכלל מתרשם מהחוויות שאת יודעת ליצור ולקבל.
    כרגע הראש עסוק בשטויות.
    סליחה שלא מתייחס יותר.
    אורי

  2. מויש 11 בינואר 2020 | 14:06 | הגב

    איזה תיאור אנושי,
    כל כך נוגע,
    כל כך רואה את האדם פנימה,
    בלי העטיפות המטעות,
    בלי תוארים ותיאורים,
    עם חיבור בלתי אמצעי
    המדבר על המהות , על החיים,
    היטבת לתאר במילותייך ובעדשותייך,
    ונסכת הרבה אופטימיות.
    תודה.

    • YAFA KFIR 15 בינואר 2020 | 22:38 | הגב

      מויש – וואו כמה זמן שלא שוחחנו, כתבנו… היכן כעת? כתוב מילה… yafakfir@gmail.com 0505462292 לילה טוב!!!

  3. מיכאל בר אל 13 בינואר 2020 | 07:17 | הגב

    מקסים, מלא רגש אנושי חם. מענין שאת מציינת שהמצלמה היא כלי תקשורת, גשר , ואילו לי נדמה פעמים רבות שהיא יוצרת נתק, מחסום , כשאני מצד אחד ,העינית/המסך והמצולם מהצד השני , מול העדשה. אני מרגיש שחייב ליצור קשר ראשוני וכאן השפה מאוד חשובה, אחרת אין כמעט אפשרות להגיע לצילום , ואני לא חסיד של "לגנוב צילום בחטף", למרות שהמסכים המסתובבים מאפשרים זאת בקלות. אני מודה שיש לנו לא מעט רצונות משותפים, לנוע , לנוע ולהכיר את העולם בעזרת המצלמה. את מיטיבה לעשות זאת ממני וגם מרבה בכך. אני מאוד נהנה לראות את צילומיך הרגישים ולהנות מהתאורים המרתקים, כל זה יוצר חוויה שבה אני חש כאילו היתי במקום וממש השתתפתי בארוע. בהצלחה , המשיכי לנוע, להכיר את העולם ולשתף אותנו !!!

    • YAFA KFIR 16 בינואר 2020 | 04:55 | הגב

      קיבלתי, קראתי, תודה רבה! מיכאל על המילים שלך – אכן קראתי בעיון ובהתרגשות את מה שאכן הגיע – כשהמילים נוגעות בלבו של אדם אחר זו הרגשה של קשר ושותפות.
      המצלמה היא כלי תקשורת – אכן – כשנוצר קשר עין ושיחה – ושיחה היא לא תמיד רק במילים – אתה יודע….
      ובעשר למסעות ולנדודים – מדוע כתבת :הלוואי והייתי מצליח להגשים יותר את הרצון העז לנוע..? מה הן הנסיבות?
      אחרי מותו של עמירם זכרונו לברכה – בעלי השני – הייתי חופשיה ונעתי…. נצאתי למסעות אחדים… החופש שנפל עלי היה בסופו של דבר מה שאיפשר לי לעשות זאת.
      היום – כשאני בזוגיות טוב (ארע וחצי שני..) החופש המוחלט…. רחוק ממני. זה גם ענין של החלטה – ואני מברכת על נסיבות חיי.
      אני פרשתי מעולם ההדרכה – לא היה קל נפשית – ופניתי אל עולם הצילום.
      ואתה??

  4. אלה הרמתי 13 בינואר 2020 | 13:55 | הגב

    לא כל אחד מעז ופתוח כמוך להתקרב לכל בן אנוש וזו תכונה מעוררת כבודה והשתאות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *