פעם היו כאן יהודים…..  היום אולי רק אני – עומדת בדובנו מול בר של יין בירה ושולחנות מתכת וגברים לרוב – מקום שלא מומלץ  להכנס אליו. אני שואלת את עצמי…. אז מה בדיוק את מחפשת כאן? את הידוע והמוכר?   וכמובן נכנסת.

כנסיה כנסיה פרבוסלבית בדובנו
כנסיה כנסיה פרבוסלבית בדובנו

כולם מסתכלים עלי מיד. היא – קמה ומושיטה לי יד. שמה אנה, והיא יפהפיה. קצת שתויה. לא לגמרי. אנה  שמחה לראות אשה זרה, היא האשה היחיד בכל גינת הבר. לידה יש גבר ממושקף, לא מגולח, צעיר ממני בהרבה – כמו רוב יושבי הגן.

קניתי מים, וגם RIBA – דג מיובש ומלוח, והתיישבתי. וודקה??  לא, אני לא רוצה. הם מתעקשים. גם אני מתעקשת.  קוואס? כן – את זה אני אוהבת. משקה תוסס של כל מזרח אירופה.

הם לא רוצים להצטלם – בשום אופן. אז לא.
השיחה מתגלגלת – בשמונה מילים באנגלית שאנה יודעת – וידיים ורגליים וצחוקים וקצת יידיש ומילה או שתיים ברוסית שאני יודעת, עט ונייר – והכל ברור: בת כמה אני, ובת כמה אנה, וכמה ילדים יש לי ומה אני בכלל עושה בדובנה.

הסברתי  הם הבינו  מצוין:  ייבריי  (עברים, יהודים) וישראל  והיטלר, ושנות המלחמה כתובות על מפיות נייר. הכל ברור.

לא אכתוב כאן מה קרה בדובנו ליהודים. זה מזוויע. האוקראינים עזרו מאד לגרמנים. אבי גויס בעל כרחו לצבא הרוסי ונשלח רחוק, ואח"כ לסיביר לעבודות כפיה. כך ניצל.

יש כאן SINAGOGA ?  אני שואלת.  אנה לא יודעת – אבל יושבי השולחן הסמוך, גברים מבוגרים יודעים. זה כאן קרוב. עוד סירוב עיקש לוודקה ואני נפרדת ויוצאת. איש אחד מראה לי את הדרך, ואכן: בנין ענק. שונה מכל מה שחשבתי שאראה.

בית הכנסת של דובנו. המבנה חרב

בית הכנסת של דובנו. המבנה חרב

אני בהפתעה גמורה. בערב הסתבר שלא חיפשתי כראוי: יש מאמר גדול על בית הכנסת*. אני – בוהה בבית הגדול, הגבוה. מצלמת מכל כיוון. מקיפה את הבניין. מחשבות רצות ורגשות. ותובנות.

 תוך בית הכנסת החרב
תוך בית הכנסת החרב
עשבים בחלונות בית הכנסת בדובנו
עשבים בחלונות בית הכנסת בדובנו
גג בית הכנסת בדובנו
גג בית הכנסת בדובנו

עוברים שם אנשים. אני שואלת אל עצמי שאלה מיותרת. איך אפשר לחיות בעיר שהיה בה טבח שכזה?

כאן – האנשים ברחוב נראים לי רגילים.

ילדות יפות בדובנו. עיר ההרגה של משפחתי
ילדות יפות בדובנו. עיר ההרגה של משפחתי

כך בגן המשחקים.

כך בסופרמרקט. וליד הכספומט.

ילד אוקראיני תם.
ילד אוקראיני תם.

הכנסיה יפהפיה. אין  סימן לרוע.

הכנסיה יפה - אין סימן לרוע
הכנסיה יפה – אין סימן לרוע

וכך גם הבנות. גם הן נראות מאד בסדר. אין בהן אשמה.   אין שום סימן לרוע.

ליד בית הכנסת אשה זקנה עם דלי תפוחי אדמה שזה עתה חפרה מתוך האדמה – כועסת שאני מצלמת אותה. פתאום לא אכפת לי. לא בא לי להיות כזו תמיד בסדר…..

אשה אחת הולכת עם דלי תפוחי אדמה ליד בית הכנסת
אשה אחת הולכת עם דלי תפוחי אדמה ליד בית הכנסת

 

*

http://www.hagabay.net/2009-01-01-18-08-28/179-dubno.html

על בית הכנסת בדובנו

 

יולי 19, 2017|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *