בניו זילנד ובאוסטרליה חוויתי את  יום זיכרון   לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה.  זוכרים אותם ב-25 באפריל – יום נחיתת הכוחות הראשונה בגליפולי בשנת 1915 בחוף התורכי. יום זה הוא ANZAC DAY

הד  מפתיע לניו זילנד פגש אותי באיסטנבול, פתאום!
בדרך מניו זילנד עצרתי לבדי, לחמישה ימים באיסטנבול:
"לא הייתי נוסע עכשיו לתורכיה" כך אמרו לי רבים, גם הטובים בחברי אמרו אותו דבר.
הבנתי את כוח הפחד, כוחה של החרדה אשר צומחת במהירות בין אנשים. הזהירות היא תכונה רצויה. ולמה לי להסתבך…
אבל – אני ידעתי: לא אחלוף כך סתם  על פני העיר שכה אהבתי בעבר – בלי להיות בה שוב.

בהיותי בוולינגטון,בירת ניו זילנד –  ביקרתי בתערוכה גדולה: מאה שנים לתום מלחמת העולם הראשונה.
בניו זילנד  – ANZAC – השם גליפולי צורב, כואב, זכר למפלה ולטבח שספגו צבאות ניו זילנד ואוסטרליה ובריטניה בגליפולי, מידי התורכים..***

כך קראתי בתערוכה: לזכר המתים המהוללים.  הם הלכו עם שיר לקרב, הם היו צעירים, יפי תאר, מבטם כן, עזים וזוהרים (תרגום חופשי ).
המחשבות שלי רצות לכל הכיוונים. עצוב לי מול הבחורים הצעירים, יפי התאר.

וכך – אני בנחיתת ביניים, איסטנבול. ברחוב, בדרך אל השוק המקורה  – מולי אדם עטור מדליות. הוא מסתכל עלי ועל המצלמה. המדליות? מגליפולי –  כך הוא אומר לי. בתורכית. הן זכרון לסבא שלי. לא זכיתי להכיר אותו, אבי סיפר עליו כל כך הרבה, כי הוא היה גיבור. אף פעם לא היה לי סבא – כך  הוא מסביר לי בתורכית, ואיש אחר נחמד מסביר לי באנגלית מה הוא אומר. שני גברים. כמו הד…. הן  זה עתה חוויתי את הצער בניו זילנד מאותה המלחמה…

אני חושבת לעצמי איך מכונות המלחמה טחנו, וטוחנות ועוד תטחנה את הנעורים. גזירת גורל. וכמה קל לשכוח ולחלום שמעכשיו הכל כר יהיה בסדר.

כי באמת – עכשיו הכל בסדר. איסטנבול שוקקת, מקסימה, יפה.

מעבר למראות, הבוספורוס וקרן הזהב והשווקים הנפלאים – אני פוגשת אנשים  טובים. יפים.

קפה גברת? למה לא? ישבנו. ושוחחנו:  הוא מספר על הסרטן שבו לקתה רעייתו לפני מותה. אני סיפרתי לו על עמירם. אותה המחלה. אותה האהבה. אותה שמחה הייתה לנו לשנינו. אותו האושר ואותו הצער.

צלמי אותי – ביקש מוכר הסנויצ'ים באיסתיקלל. גאה במרכולתו. ומחייך אלי.

בחור צעיר שמח לקראתי: סבא שלו היה טבח בתל אביב לפני 30 שנים….. כן…. באמת….. במסעדה על חוף הים. בילדותו ביקר אותו בתל אביב עם ההורים…

בעיר בורסה, ברחוב, בגשם, פונה אלי אשה תורכית, אולי אני צריכה עזרה? והיא אכן עוזרת לי למצוא את שוק המשי.

והעיקר – הכי חשוב!!!  נתקלתי, איך לא – באיום האיראני:
כן, זוג מקסים מטהרן, כן, מאיראן, הציע לי לחלוק מדריך ב HAGIA SOFIA:


אכן. פשוט מכל פשוט: זוג מאיראן ואני מטיילים יחד עם מדריך תורכי ב HAGIA SOFIA – צחקנו ושוחחנו. פשוט מכל פשוט.

תמיד זה נהדר. נעים, טעים ביחד כשמטיילים, אוכלים, שותים קפה ומדברים. עם אנשים מטהרן.

הדייגים על גשר הגאלאטה בערב מבחינים בי. הם מסתכלים. במצלמה ובי.
אני – נזהרת. לילה. איסטנבול. אני אשה לבד. פיספסתי מן הסתם. שיחה. ענין.


נזהרתי. וגם קצת פחדתי. בכל זאת לילה. איסטנבול. אשה לבד…. בכל זאת – ארץ מוסלמית.  אולי טעיתי. המבט החם של הדייג על גשר הגאלאטה מלווה אותי עדיין….

אל הנשים הרעולות שבאו מסעודיה לקניות לא התקרבתי. רק אשה אחת קפצה אל תוך העדשה שלי.


וגם  – נזכרתי במה שפעם הסברתי, למטיילים אתי: מגדל הגאלאטה המרהיב בלילות איסטנבול שלי – הוא חלק מן הרובע היהודי בעיר.
איך לא. הקשר היהודי. כמו תמיד. הקשר לחיים שלנו.

זה הסיפור שלי על איסטנבול שלי בדרך מניו זילנד. . סיפור פשוט מכל פשוט. כן – הלואי שזה היה כל כך פשוט.


***גליפולי – תקציר מויקיפדיה : ובצילום – מן המוזיאון בוולינגטון….. אנחנו הנשים…. בוכות…. כמו תמיד. ברור שלא למדנו כלום.

גליפולי: מערכת גליפולי הייתה מערכה שהתנהלה במלחמת העולם הראשונה מאפריל 1915 עד ינואר 1916 בחצי האי גליפולי שממערב למצרי הדרדנלים,  בין כוחות האימפריה הבריטית בסיוע צרפתי לבין כוחות האימפריה העות'מאנית.

הכוחות הבריטיים ניסו לפלוש לחוף גליפולי במטרה לפתוח נתיב אספקה ימי לרוסיה…ואולי אף לתפוס את הבירה העות'מאנית  איסטנבול.

הניסיון כשל והותיר 113,350 חיילים הרוגים ו־230,305 פצועים משני הצדדים.

46,909 מן ההרוגים היו בריטים כולל שמונה יהודים מגדוד נהגי הפרדו), אוסטרלים, ניו זילנדים, קנדים והודים.

כמו כן נהרגו 9,798 צרפתים.

בסך הכל מעצמות ההסכמה איבדו כ-56,707 איש.

מן הצד העות'מאני נהרגו 56,643 איש

כפר תבור – מרץ 2018

 

מאי 04, 2018|

8 thoughts on “הד באיסטנבול לניו זילנד ואוסטרליה

  1. אסא ארנון 4 במאי 2018 | 21:45 | הגב

    סיפור מצמרר ביופיו, התבונה והאומץ לעמוד מול זרים (ואולי אפילו שונאים) ולפתח קשר והבנה – נוגעים ללב ומרגשים וצילומי הפורטרטים יפהפיים…אהבתי מאוד!

  2. נוריה אמיר 5 במאי 2018 | 00:57 | הגב

    כרגיל, מיוחד, מרגש ואפילו מעורר קנאה. אבא של בעלי לשעבר היה בגדוד נהגי הפרדות בגאליפולי.

  3. מויש אבן ניר 5 במאי 2018 | 07:50 | הגב

    כמה "פשוט" לצאת לעיר שהסטיגמה שלה "עויינת" ולפגוש את האדם שברחוב קודם כל את האדם, את חלומותיו וחיבותיו ואחר כך את כל השאר..
    אני כל כך מבין את הרצון "לחרוש" את איסטנבול ולהתמודד עם הלא ידוע ועוד כאשה לבדה עם כל החששות הכרוכות בכך..
    התיאורים שלך נוגעים ללב, הקרבה לאנשים, היכולת להוציא את המיטב מהתמונה והאדם.. אכן בורכת…

  4. עדינה מלול 5 במאי 2018 | 08:35 | הגב

    ריגשת אותי לא רק בשל הכשרונות שלך, אלא בשל אהבת האדם שבך בכל מצב. את נוגעת בהם והם מוציאים את המיטב . כל הכ וד ותודה על השיתוף המעשיר והאנטימי.

  5. יורם אלון 5 במאי 2018 | 09:48 | הגב

    וואוו ענק על כתיבה נפלאה ועל יציאה מהמסגרת המקובלת בין מדינות ולמצוא את המשותף בין בני האדם .וואוו ענק על צילומים יפים .אוהב !!

  6. חמדה גלעד 6 במאי 2018 | 06:42 | הגב

    תיאור מקסים, יפה. איסטנבול היא אחת הערים האהובות עלי בעולם, אבל אין לי את האומץ שלך. לא רק שלא הייתי מבקרת בה עכשיו, אפילו אני לא עושה טיסה עם קונקשן דרכה למרות שיש כרטיסים מוזלים וכו, כוחו של הפחד. שאפו על האומץ, על הכתיבה והתיאורים, והתמונות? חבל״ז כמו שאומרים החבר׳ה….
    חיבוקים וגעגועים 🌹👌💕

  7. רחל גלנץ 6 במאי 2018 | 21:35 | הגב

    איזה צרוף מקרים ,כנראה לא מקרי בין הכאב שנושאת ניוזילנד מהמלחמה ההיא למדליות הגבורה שפגשת באיסטנבול. חבל שהאנושות לא לומדת מהעבר – כמה פשוט, פשוט להיות בני אדם. ואהבת לרעך כמוך.

  8. רות 7 במאי 2018 | 07:41 | הגב

    יפה, ריגשת אותי בכתיבתך. בדיוק היום אני מתעניינת בטיול של שבוע באיסטנבול בנושא איסלם ונצרות שיצא בספטמבר. לא רוצה לתת לפחד ולהערות מסביבי לוותר על הסיור הזה. את עודדת אותי לעשות את ההחלטה. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *