רוסיה, מינסק.
אמי נולדה  שם – תחת מגפו של המשטר הקומוניסטי, שהצמית את עלומיה
וגזל
חלום
תקווה
מסבא, סבתא….
עד
שבא הגרמני – לקח אותם למשרפות.
אמי,
נצלה בעור שיניה,
יתומה.
ברחה.
התגלגלה במחנות, על פני יבשת נאורה וחסומה לה לילדה-פליטה שעולמה חרב.
בארץ ישראל
היא
שכחה-השכיחה בכוחה הדל הכל.
הביאה לעולם אותי, אחי,
משפחה קטנה,
כאילו כלום,
כאילו לא היה דבר שם…..
היא לא דיברה אף פעם.
וכשאני נסעתי בדרכים, ברכבות, במטוסים, חזרתי אל ארצות הדב בחילופי זמנים ומשטרים
אמי שבורת הלב לא יכולה היתה לבוא אתי , להיות שם, לחזור אל לב השכול, הבכי, האבדן של משפחתה שנלקחה ממינסק למחנות ההשמדה.
היא לא יכלה לבוא – אבל שמחה במסעותי אל העבר שלה,
על היותי אני גאה ויכולה,
חוזרת אל שרשים שנעקרו ונכרתו ונשרפו, שנטבחו ונשרפו ונחנקו והורעלו ונתלו ונקברו חיים, אבות עם בנים, אימהות על עולליהן, זקן ונער וטף
אינם …..
טוותה חוטים של זיכרון שנפרמו עם השנים…
ינואר 11, 2015|