כדי לראות את השקיעה – טיפסתי, כמו כולם, אל ראש אחד המקדשים.  רבים מהם זרועים כאן על  העמק, אלפי צריחים עולים אל השמיים, ומדרגות רבות.

BAGAN_05

באגאן  במיאנמאר – נמצאת על גדות נהר איהיואדי, כ-500 קילומטרים צפונית מינגון ו-193 ק"מ דרומית למנדליי.  זו הייתה עיר הבירה הראשונה של האימפריה הבורמזית, וכיום היא נחשבת אחד האתרים ההיסטוריים העשירים בדרום-מזרח אסיה.  בבאגאן נמצא אוסף בן למעלה מ-40 קמ"ר של פגודות, סטופות ומקדשים עתיקים-  בהם למעלה מאלפיים פגודות שנותרו כמעט בשלמותן.
המקדשים, האנשים.  הכל שונה ומיוחד, יפה באופן לא קונבנציונאלי. עולם אחר.

הארכיטקטורה – עוצרת נשימה, אני עומדת שם, עיניים פעורות, לא מבינה. זו ארץ עניה כל כך. וכאן – השפע מתבזבז כאילו אין כאן עוני ורעב מחסור דלות…. כאילו יש הכל לכל.

BAGAN_02
האנשים – נראים אחרת, לא כמונו: רבים הנזירים רבים. והם דוברי אנגלית ואוהבים שיחה עם הזרים.
BAGAN_03
 …וגם הוגם נשים עם ילדים בכל פינה. יושבות…. כאילו כל הזמן הוא שלהן, בלי מטלות.

הם מצטלמים, ברצון, וגם משוחחים: מוזר, איך אין כל פער. השיחה קולחת. הם שואלים. גם מספרים. אנגלית. בגובה העיניים. לא מרגישה כאן שום זרות. כאילו גם אני בורמזית…..  לקראת שקיעה – כולם – מטפסים במדרגות הגבוהות גבוהות לראות את יפי השמש השוקעת: הבנינים הופכים לחום, זהוב…

ושמש ענקית זוהרת על  הכל, הכל זהוב. קסום. זו המילה. קסום וכמו נוגע בעולם נסתר, אחר:
 

 

ינואר 11, 2015|