בדואים – קאסר א סיר. צפון הנגב, ליד דימונה.יישוב שהוכר בשנים האחרונות.
 לא קל להיות בדואי.הגעתי לביקור בכפר הקטן – חויתי וצילמתי. מוחמד ארח אותנו.
ברגישות רבה ובתבונה רבה הציג את תמונת המצב, וצייר את חלומותיו.
 המצב – לא ממש נעים מבחינות מסוימות

 

למרות הצבעוניות המתפרצת, האריגים הנהדרים, הרוח והשקט והאור.

 מכל פינה בוקעים האור, הנקיון של האויר, הרוח. הצבעים.
הקפה מר, ומלא טעמים. כך גם החיים כאן, כפי שמוחמד מציג אותם. הוא מספר ומרחיב ואנחנו מקשיבים.

יש מה שגלוי, ויש מה שנסתר מן העין, מרומז.
ניסיתי להקשיב היטב. נבעיקר יסיתי לא להתווכח, לא לנסות להוכיח משהו… ניסיתי להקשיב ולנסות להבין עולם אחר, שהוא קרוב אלינו, וכל כך רחוק.

 עיקר הדברים – התקווה לעתיד: הילדים, החלומות.
 מוחמד לא מטייח.  הוא גלוי לב – ונותן לנו תחושה שאפשר לחיות ביחד – למרות הפערים והמרחק. המרחק בין המסורת הבדואית על פניה המגוונות – והחיים בעולם שלנו, ה"מודרני".
            
 הביקור איפשר לי, גם, לגעת בחיים הקרובים לטבע. למרחבים הפתוחים. למדבר.

במיוחד אהבתי את הגמלים – ספינת המדבר המתדלקת… ולהבדיל – את האמהות. הנשים המבוגרות, שפניהן אומרות הכל.

 עולם אחר. כל כך קרוב אלינו. וכל כך שונה, רחוק. פתוח לשמיים. קרוב לאדמה. אני יודעת, זו רומנטיקה.
אז מה?
ינואר 11, 2015|