הוא בוגר האקדמיה האיטלקית לפלפלים, כך אמר לי , עיניו צוחקות אבל פניו רציניים מאד. החיוך שלו גדול וחם אבל נקי מבדיחות הדעת.

הוא צוחק עלי? תהיתי, אך הוא חזר: כן, האקדמיה האיטלקית לפלפלים, ואני מומחה לפלפלים. עושה הכל מפלפלים.
כאשר פרס בפני על השולחן את התוצרת המפוארת שלו כבר לא היה חשוב לי לדעת אם יש או אין אקדמיה כזו.
לפי הניחוחות והצבעים המרהיבים היה ברור: האיש אלוף, אשף, מומחה ליצירות מופת קולינריות, הכל מפלפלים.
מגש גדול עם קוביות לחם קלוי הונח על הדלפק בחנות שלו, חנות גדושת צבעים, צורות ובעיקר ריחות נהדרים.
טעמתי, וגם קניתי לעצמי וגם לחברים בבית: צנצנות קטנות, יפהפיות של רוטב מתקתק ורוטב חריף, ממרח שצובט את הלשון וריבה אמיתית עם טעם מיוחד מאד, ליקר טעים ועוד משקה חריף מאד ומסחרר….
זה היה באלברובלו.
אלברובלו (ALBEROBELO)?? שאלתי את עצמי כשקיבלתי את תכנית הטיול תהיתי – אולי זו שגיאת הדפסה?
אלברובלו?
השם לא צילצל מוכר בכלל, ולא שמעתי אותו מעודי, בכל שנותי בטיולים ומסעות ותיירות.

 

כבר מרחוק, כשמתקרבים, ישנה תחושה שכאן זה משהו אחר.
איטליה, כמו איטליה כולה שדות מעובדים, חורשות, עצי זיתים, שקדים, כרמים, היופי מכל צד, ושדות פרגים וחרציות.
בתוך כל אלה, בעמק ITRA , פתאום בתוך הנוף החקלאי נראים לנו מבנים מוזרים: קירות מסוידים ועל הגג מבנה עגול ומחודד. TRULI
 כך קוראים להם כאן, (TRULO ביחיד), ומסבירים שפעם (אולי במאה השש עשרה? מי יודע, זו רק מסורת שעוברת מדור לדור) היה כאן שליט עריץ ורע לב שמושבו היה בנאפולי, עיר גדולה ורחוקה מאד מהעמק הקטן הזה בימים של סוסים ועגלות.
המושל הנאפוליטני הטיל מסים כבדים על בנית בתים חדשים.
התושבים, מנותקים ממרכזי השלטון, נלחמים על פרנסתם מן האדמה, סרבו לשתף פעולה.
לכן בנו גגות כאלה מוזרים, בבניה יבשה מן האבן המקומית. כשהתקרב גובה המסים פשטה השמועה בעמק והגגות פורקו בן לילה, ושוב הורכבו אחרי לכתו.
כך צמחו להם מבנים מוזרים ויפים כאלה.
במאה השמונה עשרה, כשהשלטון הפיאודלי עבר מן העולם נשארה המסורת.
היום, גם מי שבונה בעמק בית חדש שומר על המסורת הישנה.

הבתים בנויים מאבנים מקומיות שלוקטו כאן, בשדות הסמוכים לכפר: אבן פשוטה ומסותת בסיתות גס. הבתים מסוידים לבן בוהק בשמש, והיום, כשהתיירות והתיירים משמרים מסורות עתיקות ומאפשרים להן להתקיים – הם גם מעוטרים שיחי ורדים ואלף צורות של צלחות וכלים מן הקרמיקה המקומית היפהפיות. אפשר לטעם במסעדות את ה Tralini , כעכונים קטנים פריכים של האזור, בטעם פלפל או זעתר, וגם את הפסטה המקומית שצורתה אזניים קטנטנות: ORECCHIETTE: היא קשה, כמו באיטליה (AL DENTE) וטובה עם רטבים של עגבניות, וכן, גם go רוטב פלפלים.

בתוך על אלה חי לו איש אחד שמח, וגאה: הוא מומחה לפלפלים. והוא מציע מטעמים ומשמח את הלב.
וגם נוגע פה ושם, בכתף, בזרועו, ובתחתית הגב.
וגם בלחי, כדרך המקומיים בכל מי שעומד לידו.
ככה זה בדרום איטליה: אנשים חמים, ידידותיים ובעיקר נוגעים זה בזה.
הוא מספר לי כשמגיעים איטלקיים מן הצפון הם כועסים כשהוא מניח יד כל הכתף, או על המותן תוך כדי הסבר…

ינואר 11, 2015|