בילבאו – עיר אחת, ומוזיאון אחד, ויהודי אחד והפתעה.
המפגש הראשון עם מוזיאון גוגנהיים בבילבאו מפתיע ומרגש: סערה, ברק, תנועה וצבע מכים בי פתאום במרכז העיר, על שפת הנהר. משהו שונה מכל מה שראיתי בעולם: מבנה נוצץ בשמש, קוים מפותלים , קירות זורמים לכל כיוון ומצופים לוחות טיטניום, כחו קשקשים של דג.

סיפורה של בילבאו הוא סיפורה של עיר אשר הפתיעה את עצמה, ואת העולם כולו : לפני עשרים שנה בלבד היתה בילבאו עיר תעשייתית אפורה, מפוחמת ונטולת חן. מקו הרקיע שלה עלו ארובות עשנות שהפיצו פיח ועשן וריח רע. העיר הייתה ריכוז של שיכונים מפוייחים, כיעור שחור ומספנות, בתי זיקוק, פסי ברזל ופח. המספנות שלה פשטו רגל, וחלק ממפעלי הפלדה והברזל חדלו לפעול.

בלבה שכן הרובע העתיק, רובע מלא בקסם שאיש לא הכיר.
התושבים המקומיים כינו אותה
EL BOTXO, שפירושו – החור. מקום שאף אחד אינו אוהב.
העיר עמדה בפני קריסה, כלכלית ולכן גם חברתית.

אבל – בילבאו לא רצתה למות.
ולכן – היא המציאה את עצמה מחדש: ראשי העיר חיפשו לה ולתושביה, דרך חדשה.
יחד הם הגו רעיון נועז, גדול וחדשני: שורה של פרויקטים שאפתניים שישנו את פני העיר ואת החיים בה. נמל התעופה החדש של בילבאו תוכנן בידי סנטיאגו קלטראבה, מתכנן גשר המיתרים בירושלים. תושבי העיר קיבלו רכבת תחתית יעילה ונוצצת, ומוזיאון: זה הוא הבניין אשר מכה בתדהמה את כל רואיו

 

וכך, בשנת 1997 נגע הקסם בבילבאו: בנין אחד שינה את פני העיר. המפגש בין פרנק גרי, ארכיטקט ממוצא יהודי ובין בירת חבל הבאסקים בצפון ספרד הפך את העיר הנידחת לאתר תיירות הומה אדם, מוצף במבקרים וכסף.

הבנין שיצר פרנק גרי גועש ומלא באנרגיה, קוים זורמים, תנועה וקירות קמורים וקעורים אשר יוצרים צורות שמסעירות את הדימיון. מאז הקמתו של המוזיאון בילבאו היא חלומם של שוחרי תרבות ויופי: לראות, לצלם ולחוות את הבניין המרתק.

וכאן מצפה לנו, היהודים והישראלים, הפתעה: מקור ההשראה של המבנה הקשקשי, המתנועע והמבריק הוא דגי הקרפיון באמבטיה של סבתו של פרנק שהכינו מדי שבת געפילטע פיש (דגים ממולאים).
כן – פרנק גרי נולד למשפחה יהודית, משפחת גרינברג. בחדר האמבטיה של סבתו, כמו אצל אמי בהרצליה, שחה מדי יום חמישי דג קרפיון, מצפה לגורלו: דג ממולא על שולחן ארוחת השבת של המשפחה.
סבתו של גרי קבעה את נתיב הגורל שלו ושל משפחתו: בראשית המאה העשרים היא לקחה את חייה בידיה, והיגרה מפולין לקנדה עם ילדיה. בקנדה חווה הילד היהודי הצעיר, שנולד למשפחת מהגרים, התנסות אנטישמית משפילה ששינתה את חייו : חבורת ביריונים היכתה אותה וכינתה אותו יהודי מסריח. הוא לא רצה יותר להיות יהודי, וגם החליף את שם משפחתו מגרינברג לגרי.

כאזרח קנדה חצב את דרכו אל ההצלחה, ולדבריו שלו – יש לו רגשות מעורבים כלפי עברו: זכרון הטראומה, וגם געגועים לימים יפים של סבתא יהודייה והווי חיים מסורתי יהודי. בשנת 2013 יחנוך גרי מוזיאון חדש בקבוצת גוגנהיים באבו דאבי.

פרנק גרי הוא אזרח העולם, ואנו – חבורה של ישראלים מטיילים עומדים נפעמים מול המבנה המסחרר: הוא מתפתל, עולה, יורד, וממריא על השמיים. ואני חושבת על הסבתא שלו, ושואלת את עצמי מה היה קורה אילו… אילו לקחה את משפחת לישראל…..