YafaKfir_India_nashik_02_resize
מתפללים לטוב, בנאשיק, קומבמלה 2015

גם אני מתפללת….  כ בלילה לבן, אסותא בחיפה,  ומחשבות על כאן ושם וזכרונות מהודו. אני שמחה להיות כאן.  כאן, עם רגל חתוכה וחבושה ומחוברת מחדש – ומחשבות אופטימיות ותובנות לרוב –  אני שמחה להיות אצלנו בחיפה, אסותא, קופת חולים מכבי, עם הרופאים והרפואה – שלנו.

YafaKfir_India_nashik_09_resize
מרחוק באים, לובשי לבן, לטבול במים הקדושים. נאשיק, קומבהמלה 2015

בדרך למומבאי ישב מולי רואה חשבון
.
הרכבת ממוזגת וצנועה, פשוטה עד עוני ודלות החומר.  רכבת ממוזגת, רכבת יקרה באופן יחסי. סביבי המעמד הבינוני הגבוה. זה שיכול להרשות מיזוג אויר בחום הכבד, בלחות.

נאשיק, עולם לרגל לקומבהמלה
נאשיק, עולם לרגל לקומבהמלה

הוא   – רואה חשבון, הגון מאד ומנומס, ומגשש בזהירות: מנחש על פי התוויות שעל התיק שלי שאני מישראל.
אני מחייכת. הוא מתקרב.
אני מראה לו צילומים מואראנאסי, מלאדאק, מהרי ההימאלאיה – אך הוא רוצה לבוא אתי בצילומים לישראל: נצרת, גליל תחתון, ירושלים. החקלאות. התיירות.
הוא מתרגש ומתענין מאד, איזו הזדמנות.  הוא מתמצא, יודע, ושואל. ובהחלט מבין את הקונפליקט, ומכיר את מחיר הדמים, והוא ממש בצד שלנו

YafaKfir_India_nashik_05_resize

הרכבת משקשקת והדרך ארוכה מאד. אתו אני לא דואגת. הוא יגיד לי, כשהגענו הוא קם עם התיקים, יורד אתי מן הרכבת שומר עלי בהמולה  ולא מרפה עד שאני יושבת בתוך מונית שהוא בחר בשבילי, אל שדה התעופה אל הטיסה לגואה.
המונית גרוטאה, החלונות פתוחים, והפח חבוט. הנהג הוא  SIKH וכדרך הסיקים חובש  כובע בד שחור גדול קלוע רצועות רבות לארך, וזקן קלוע מתחת לסנטר.
תגיעי למקדש הזהב? הוא שואל, כאילו במקרה, וכבר מוציא ומנפנף לי בצילום דהוי של הילד שלו, בנו היחיד: יש לו עוד ארבע בנות.
הבחור שב יולי לפני שנה נסע לאמריצר ונפגע מרכבת דוהרת. לא, הממשלה לא עוזרת לו, הכל הוא משלם – אולי אני יכולה לעזור במשהו?

וכך מיד, בהודו כמו בהודו, אני הופכת שוב למשאבה. הפעם הוא זה שלוחץ לי כפתור ההפעלה.

הבן שלו, היתה לו תאונה, הוא מרוסק, בתי חולים עולים לו ים של כסף…אולי, גברת… קצת….

כמו תמיד קשה לי לסרב. אני בעצם לא יודעת מה נכון לי לעשות. זה כל הזמן קורה. המצוקה בכל מקום. זועקת.

סופו של הסיפור לא חשוב. הגעתי לשדה התעופה בזמן, והוא נסע לדרכו. הסיפור שלו נשאר לי בראשי כחומר למחשבה.

YafaKfir_India_nashik_04
מראה נפוץ בכל מקום: נכה קשה, מתנייע בעגלת יד מכנית, ואני. נאשיק 2015.
YafaKfir_India_nashik_06_resize
אנשים מן השורה, מומבאי, הודו

בעיני זו הודו. לא השאנטי, הויפאסאנה הנירוונה והקורסים שמלמדים את הזרים בדאהראמסאלה. ההזדמנויות הנפלאות לצילום מסחררות אותי, הכל זמין וזול ונהדר והאכל משגע. אמריצר זוהרת בזהב… הכל נפלא בהודו. בשבילי. תמורת כספי.
אבל – בשביל ההודים, התושבים של המדינה,  הודו מספקת מים מטונפים עם מחלות, לשתות, ושום סוג של ביטוח רפואי. המשטר מושחת, רקוב, של עשירים מעטים ורוב גדול של עניים מרודים, ואומללים שהעוני מוריד אותם לשפל המדרגה, הופך אותם לקבצנים שבורי גוף ונפש בארצם.
זה מה שקובע בעיני.

אני אמשיך לבוא להודו, כמובן. זו ארץ נהדרת.
לנו.

YafaKfir_India_nashik_01_resize
התפילות – עוזרות, כך לפחות אומרים כולם…..

 

כשאין חיסון - אפשר לשים כיסוי לבן על הפנים...
כשאין חיסון – אפשר לשים  לילדים כיסוי לבן על הפנים…

קצת הסברים: לא צילמתי את רואה החשבון ואת נהג המונית. כי התביישתי קצת. חבל. קל יותר לקלוט את המראות המזדמנים ברחוב.

הקומבמלה היתה חלום גדול, הגשמתו היתה אכן טבילה בתוך מראות, צבעים מן היפים שהודו מספקת, ומן המרתקים. המשך יבוא.
וכאן, עם רגל חתוכה וחבושה ומחוברת מחדש – ומחשבות אופטימיות ותובנות לרוב –

אני שמחה להיות אצלנו בחיפה, אסותא, קופת חולים מכבי, עם הרופאים והרפואה – שלנו.

יוני 10, 2016|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *