ברלין:  מבט ראשון.

לפני צאתי – ריפרפתי במהירות בין כתבות ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם.
המציאות בעיר הזאת עולה על כל ההבטחות. אכן – אני רואה כאן שלל צבעים, אורות. צילום ואמנות, אופנה, חיים קלים, טובים. חיים שקטים בלי מלחמות. העיר יפה ומצטלמת נהדר.

ברלין – לקחתי את הזמן שלי, עכשיו זו החוויה הברלינאית שלי. רוצה לנוע. להיות ולצלם. ללמוד  ברלין.

בכל כיוון אני רואה השתקפויות:  בחלונות הראווה משתקפת לי המציאות:  רבת פנים, צבעים ורבדים לרוב,

האם זו אשליה? הכל מבריק, זוהר, יפה. הכל מושך להיות כאן עוד קצת. לחוות. ובעיקר – לחגוג את החיים – ולהנות…..

אולי כדאי להישאר כאן? למה לא? המלחמות עברו מכאן מזמן. עכשיו הן במקום אחר….

בתי קפה בכל פינה. זה מיוחד ונהדר  – ריח הקפה והעוגות. וההדר. והאסתטיקה. נפלא. חיים שלמים יכולתי לבלות כאן .

יומיים התארחתי אצל תושבים מקומיים, גרמניים. זוג ברלינאים. כמוני גם הם חברים ב SERVAS: ארגון נפלא של מארחים על פני הגלובוס. סרווס – מקום טוב להכיר. לשוחח, ללמוד את החיים במקום כמו שהם באמת. ללון יומיים, להיות. שניהם פתחו לי את ביתם. שוחחנו ושוחחנו……
שניהם נולדו כמוני אחרי המלחמה. עם בואי ישבנו לאכול את ארוחת בקר. סיפרתי להם  קצת על הורי, דבורה ויחזקאל. הורי פליטי שואה בכל המובנים. אבדן. חורבן…. המארחים שלי ביקשו: בזמן האוכל בואי לא נדבר על מלחמות  ושואה – זה לא בריא, הבטון מתכווצת והעיכול מופרע.
הסכמתי כמובן, וגם  חייכתי.
הם צודקים.
עכשיו זה זמן ברלין להנאה. לכל דבר הזמן שלו.

לפני שנה ערכתי לעצמי מסע אירופה – מסע פרטי אל שורשי: אל  מחוזות הולדתם של הורי ומשפחתם. מינסק בבלארוס, עיירות בפולין, באוקראינה.  שחיטה.
אני זוכרת את יעל בתי – ואת המלחמות שלנו. הם כאן כולם אתי –  בתוך החלום הברלינאי הזוהר.
בשבילי – להיות כאן בברלין  זו חוויה רבת פנים ורבדים.

ובכל זאת – טוב מאד לשכוח. עכשיו אני  תיירת מזדמנת, כאן עכשיו ימים של שובע ופריחה, העולם כולו נוהר לכאן, וגם אני. גם אני נושאת עיניים, גם אני חוגגת את ברלין. חוגגת עם ישוע הצלוב, האיש מן השכונה שלנו, מנצרת. גם הוא כאן במצב צבירה מרהיב.

האלכוהול הוא חלק מן החוויה בעיר הזו. הבירה. בתי הבירה, והפאבים והמסעדות.

מותר לחגוג את החיים בעיר הזאת.  עכשיו. ברלין מעתירה. ברלין חוגגת – וזורקת נדבות לעניים ברחובות.


ברלין. עיר  נהדרת.  מקום טוב לשכוח. מקום טוב  לזכור.

יולי 21, 2018|

8 thoughts on “ברלין – מבט ראשון אל עיר פלאות נוצצת.

  1. גדעון (גידי) וויס 21 ביולי 2018 | 10:40 | הגב

    מהמם

  2. רותי לוטבק 21 ביולי 2018 | 11:00 | הגב

    הינצחת רגעים יפים וצבעוניים מחיי עיר 'ממלאת ואוצרת'…..זיכרון, מראות, היסטוריה …תקווה לעתיד טוב ומפויס יותר.

    "אומנות היא לא מה שהאומן רואה , היא מה שהוא גורם לאחרים לראות."- דגה.

    "צבע הוא המקלדת, העיניים הן ההרמוניות ,הנפש היא הפסנתר מרובה המיתרים. האומן הוא היד שמנגנת נוגעת בקליד זה או אחר ,כדי להביא לרטט בנשמה ".- קנדינסקי.

    מרגש מאד.

    • יפה כפיר 7 באוגוסט 2018 | 15:50 | הגב

      רותי רותי – תודה רבה ודש חם לערן – שימחת אותי באבחנה שלך. וביכולת לזכור שאמנות היא הבסיס לרוח, לשמחה. אין כמוה מוסיפה ועם לחיינו. ואני… לשמחתי כעת בעניני צילום שמתפתח במהירות להיות אמנות שקשורה בכל מובן ל חיים. להתשמע!

  3. אסתר שטראוס 21 ביולי 2018 | 12:53 | הגב

    יודעת שאינך זקוקה למחמאות אבל תמיד את משאירה אותי פעורת עיניים ופה את נהדרת.

  4. רויטל 21 ביולי 2018 | 16:04 | הגב

    הי יפצו
    אהיה בברלין ביום שישי 2/8.
    הייתי בה לפני שנה בפעם הראשונה. יום אחד.
    האמת: בטוחה שהיא עיר מסעירה אבל לא אהבתי.
    עיר של אנדרטאות. הניתנות ניכרת. הניהיליזם. משהו מזה היה גם אז.
    גם לפני המלחמה וגם כעת ברלין מובילה.
    מתוך הקידמה צמחה הזוועה, וכל האנדרטאות לא מצליחות לצחות אותה.
    עשרות שנים סירבתי ועדיין לנסוע לגרמניה.
    לא מתפעלת ולא כל כך מבינה את הנהירה לשם. אלפי צעירים מצטרפים כל שנה. לאן?
    והורי הם מכאן.
    אינני דור שלישי או שני.
    ואיך אמרה לי בבכי עיתונאית גרמניה שהורתה בפני שהיא מתביישת? ולמה את מתביישת, שאלתי..
    "אני לא יודעת מה סבא וסבתא שלי עשו במלחמה. היו בכפר שלנו יהודים לפני המלחמה. בסוף המלחמה הם לא חזרו.. נעלמו. ההורים שלי היו ילדים וסבתא וסבתא לא מספרים".
    כך שמבלי לגרוע ברצון של גרמניה לשיקום, לא מרגיש לי נוח להיות במקום שבו שלטו יהודים. תינוקות.. ילדים כמו מכדי.

    • יפה כפיר 7 באוגוסט 2018 | 15:54 | הגב

      אני חושבת שאת בברלין כעת – מקווה לא חם לך מדי.
      ותגידי – איפה כן נוח להיות?? באירופה…..כמובן.
      ולא רק. ולא ארחיב.
      ואם כבר מדברים – מאד מאד מאד לא נח לי הטבח שערכו האירופאים בדרום אמריקה……….. ועוד ועוד.

      אני – נוסעת לכל מקום מסתכלת למציאות בעיניים. נהנית ממה שיש תוך מבט בוחן מאד מאד – מה באמת גורם לי הנאה? מה באמת המציאות בת זמנונ? מי אני בתוך המציאות הזו? האם אני קורבן? האם אני ניצולה? האם אני נייטרלית? האם כל זה קשור אלי???
      שאלות שלא תמיד יש לי תשובה אליהן, רווי.
      חיבוק ענק – שמחה בשמחתך שאת בברלין. הרי לא הכריחו אותך………

  5. בוגין י 21 ביולי 2018 | 17:45 | הגב

    תודה יפה כתיבתך מעניינת תמונותייך גם כן לא שופט כל מש' אמי מברלין חלק ברחו חלק הגיעו חלק….. יעקב

  6. מויש אבן ניר 22 ביולי 2018 | 08:11 | הגב

    יפה יקרה,
    את כל כך מטיבה להביא את הניחוחות, התחושות, הצבעים והאנשים – קודם כל אנשים ואחר כך אנדרטאות, בנינים ובתי קפה..או אולי בעצם שילוב מופלא בין השניים.
    ולו אני הייתי שם בשיטוט בין הרחובות בברלין ומעצם היותי דור שני לניצולי שואה עם כל הכרוך בכך כולל כעס שאינו נמחה עם השנים ועדיין מביא את הזכרונות הנוראים ממי שהיום מכונים בני תרבות ובעבר היו מכונת השמדה יהודית משוכללת ובואו לא נשכח לעולם..אסור גם כשהנים מטשטשות.
    או אז היה מתנגן בי משפט שאמר לי איש יקר ומוכשר לפני מספר ימים לא זוכר אפילו באיזה הקשר " מחר לא אריע והשמש לא תופיע.." וזו תמצית ההסתכלות שלי על ברלין בלי לגרוע כמובן מכל מה שהבעתי לכישרונך ולצילומים המרהיבים.
    מויש אבן ניר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *