אני סובבת בברלין לבד –  ובראשי המחשבות רצות: איך העולם משתנה!! ברלין היא עיר גדולה. הכל בה נע ומזמן למתבונן מראות צבעים ומחשבות לרוב.

מה שמרשים אותי באופן מיוחד הוא אי הסדר שכופים הצעירים על המראות בעיר:  הקשקושים כמו שאמרנו פעם- הגרפיטי והקעקועים. מה שהיה טאבו בנעורי – היום הוא אמנות בזכות עצמה.

הציורים על הקירות החשופים, והקעקועים על כל חלקת בשר: גרמניה. מעוז הסדר. השיטתיות – לובשת צורה של קרקס.

קרקס של צעירים באופן מיוחד, אבל לא רק. רבים מבוגרים אשר חרטו על על חלקי גופם כתובות TATOO למיניהן, וגם על הפנים.

זוהי קריאת תגר על הסדר הטוב. רצון חזק לומר –  אני. אני. אני. הצורך להגיד– אני קיים!!! אני מיוחד. אני אינני כמו כולם. אני מטביע חותם. אינני העתק של אחרים. יש לי מראה מיוחד. שלי.
לכן תוקעים פיסות ברזל ועגילים ונזמים בכל פיסת בשר  כמו אזן, עפעפיים, קימורי גבות, שפתיים ולשון ואף ועוד חלקים שהצנעה יפה להם – לעת עתה לפחות.
ברלין היא בעיני תמונת מצב של כל אירופה. זרם הפליטים. זרם המהגרים. זרם הצעירים: כל אלה מחפשים את מה שלא תמיד אפשר לתת לו הגדרה.

הכל משתנה: הורי, דבורה ויחזקאל, היו פליטים אשר מילטו נפשם מכאן, מאירופה.ואני – בתם מגלגלת שיחה עם אפריקאי שעורו שחור משחו והוא מסביר לי  שלט גדול על אוהל המחאה שלו – במרכז המבורג.

אין אדם לא חוקי!!!!!!!!!!! ואני חושבת על אקסודוס וקפריסין והורי שהיו מבריחי גבולות לא חוקיים ונרדפים על חייהם כן ביבשת הזו, ולא מזמן.

הכל זורם – הרבה אנרגיה באויר הברלינאי, כאילו הכל פתוח. והכל אפשר. זו התחושה. כולנו הרי בני אדם. הכל פתיר. אם רק נרצה, אם רק נעשה……….

ובלבי אני אומרת – כאילו. זה הכל רק רק כאילו.
אולי בגרתי כבר יותר מדי…   אולי איבדתי את התום. וגם את התקווה.

 

אוגוסט 21, 2018|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *