ניו זילנד מחפשת זהות. כך אני מתרשמת, מרגישה יותר נכון מן השיחות ומן הטקס בו נכחתי פעמיים. עמדתי ברחוב הריק ותוך  דקות הוא התמלא בכל התושבים. כולם הגיעו. ענודים תגים של פרחי פרג אדומים.

חמש וחצי בבוקר בטאמאראנוי -עיר קטנה באי הצפוני. חושך קר וגשם . היום הוא יום הזכרון ל- ANZAC – וכאן שומרים על המסורת הצבאית: השכם בבוקר מתקיים מסדר כבוד לנופלים במלחמות – מלחמת העולם הראשונה והשניה. DAWN PARADE.

אנחנו עומדים ליד ה-cenotaph – אנדרטת זיכרון.  סנוטפ הוא ציון לאדם שקבור במקום אחר, ובמקרה הזה –  מקום  אחר -זזו הארץ שלנו. כל המוות והשכול קרו אצלנו, על האדמה שלנו.
אצלנו.
המלחמה הזו היתה אצלנו: בירושלים, בבאר שבע, ברמלה בחיפה וגם בעזה…… באדמתנו הם קבורים, החילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה בשדות הקרב של ארץ ישראל.

 

50,000 חיילים נהרגו. כמו יעל בתי. היום המספרים אומרים לי בדיוק מה זה אומר לכ אחת מן האמהות, מן האבות, לכל חייל צעיר אשר נפל בקרב…..
"כולם נפלו במלחמות שלא היתה שלנו…" – כך אומר לי אלאן, המארח שלי בטאמאראנוי. עוד הוא מספר שכל שנה באים יותר אנשים לטקסי הזכרון. פעם – לאף אחד לא היה אכפת. היום -הניו זילנדים רוצים לחוש שיש להם היסטוריה, מורשת, מייצרים אותה בטקסים, וטורחים לבוא לתת לכבוד.

פחות ופחות חיילים ותיקים באים לטקסים -הם הולכים לעולמם. יותר ויותר אזרחי ניו זילנד באים להזדהות, לזכור את הנופלים.

* ANZAC = Australian New ZEalnean Auxiliary Corps היחידות הלוחמות בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה

ינואר 11, 2015|