יעל, יעל:  והיא אתי, והיא איננה בחיים האלה
ויאטנם, 2006
נוסעת בויאטנם – בין נהרות  וים ומלכודות דגים גדולות, עם צעירים תרמילאים, זרים, ויאטנמים צעירים ומבוגרים, כל העולם.
והיא אתי. יעלי, היא אתי. והיא איננה בחיים האלה. 
בין דאלאת לנאי טרנג אני קוראת את "ידיעות אחרונות" מלפני שבועיים. המוסף לספרות. המוסף הפוליטי. ההבלים, הסיקורים, הכתבות,  המחשבות של אלה שבבית, אשר חיים בכל שעה את מה שלא יכולתי להכיל. את מה שהסתלקתי והשארתי מאחור.
וב. מיכאל מנתח באיזמל, ומאיר שליו ונחום ברנע, חושבים, כותבים,יודעים, תוהים, מלים מלים מלים מלים מלים..
 ויוסי שריד כותב וכותב וכותב , וכלום לא משתנה: עזה רוחשת אלימות ומאמר על כלבים מאומנים לתקיפה בשטחים וחשודים פעילי חמאס – ושוב אנחנו קוברים את מתינו
ואנשים  חיים כמו קודם, כמו זה לא קורה, ולא מפריע. רק לי. וגם למי שבו גם כן נגעה החרב, זו המתהפכת.
לא שמחה ולא מצטערת, רק שומעת את החדשות ולא ממש קולטת איך זה ייתכן שכלום לא משתנה. ורק יודעת שאילו… והלואי וזה היה אחרת. אבל זה לא.

נוסעת בין נהר וים ומלכודות דגים גדולות. גם כאן יש דלתא פוריה ובית קברות נוצרי גדול, ובית קברות בודהיסטי, ואנדרטה ועוד אחת, והד של מלחמה אחרת. מיותרת. מלחמה שהסתיימה.  ומפנה מקום למלחמה אחרת.

הכל נשכח.
ו
רק החיילים שהשתגעו כאן, ואלה שאינם, והפצועים, משני הכיוונים, רק הם זוכרים.

ומן הסתם – האמהות השכולות, גם הן זוכרות את הימים ההם.

נוסעת בויאטנאם – בין נהרות  וים ומלכודות דגים גדולות, עם צעירים תרמילאים, זרים, ויאטנמים צעירים ומבוגרים, כל העולם.

והיא אתי. יעלי, היא אתי.  והיא איננה בחיים האלה.
ינואר 11, 2015|