אינני "רוחנית" בשום מובן. אבל – בלהאסה הרגשתי את זה: את האנרגיה הזורמת מן האנשים אלי.
עולים לרגל, מתפללים, מסובבים פעמוני תפילה…  כורעים ומשתטחים' ובעקר – מאמינים, מאמינים….. חפצי הפולחן יפים בעיני, מושכים את ליבי. נרות השמן נוגעים ללבי – פשוטים כמו בימי אבותינו – שמן ופתילות…

 

 

 השרשראות – אלמוגים ענבר ואבן תכלת, הישר מן ההרים, מן הסלעים…

 ואשה עם פעמון תפילה.. עולה לרגל, מאין באה?

 

בהעדר שפה לא יכולתי לדבר עם אף אדם מפשוטי העם במקדשים וברחובות, אך נסחפתי במעגל ההולכים סביב המקדש המרכזי אחרי הצהריים..

 

 

ינואר 11, 2015|