בלהאסה הרגשתי : אנרגיה זורמת מן האנשים אלי. עולים לרגל, מתפללים, מסובבים פעמוני תפילה…  כורעים ומשתטחים ובעקר – מאמינים, מאמינים….. חפצי הפולחן יפים בעיני, מושכים את ליבי. נרות השמן נוגעים ללבי – פשוטים כמו בימי אבותינו – שמן ופתילות כותנה…



 השרשראות – אלמוגים ענבר ואבן תכלת, היישר מן ההרים, מן הסלעים… מאמא אדמה

 ואשה עם פעמון תפילה.. עולה לרגל, אני חושבת – מנסה לדעת – מאין באה?

לא יכולנו לשוחח, אך נסחפתי במעגל ההולכים סביב המקדש המרכזי אחרי הצהריים.
אתם הלכתי. התפללתי מעמקי לבי – את התפילות שלי שלחתי עם הרוח אל העולם.

 

ינואר 11, 2015|