ברכבת התחתית אני אינני – / יפה כפיר

ברכבת התחתית אני אינני.
לי תחושה של אין,
שם איני קיימת – אף אדם אינו מבחין בקיומי.

אני יושבת על ספסל בתחנת הרכבת התחתית, לבדי בים האנשים.
אני ישני, ברור, אך שם אני קיימת לעצמי בלבד.
גם אם אשב שם
יום, שבוע או שנה –
והרכבת שוב ושוב
תיסע
תחזור
ושוב תסע, תחזור –
איש לא יביט בי.
לא ירגיש בקיומי.
ברכבת התחתית של לונדון
אני קיימת לעצמי, בתוך המעגל שלי.
אין לי הד. צפה בחלל הריק.
זרה,
london__2
 לפעמים אני רוצה מאד להיות ביחד, לפעמים אני רוצה מאד להיות לחוד. לפעמים החיבור לאנשים הוא חיוני לי כמו אויר לנשימה – ולפעמים אני נושמת בקלות רק בבדידותי.
בעיר גדולה שבה יש כל כך הרבה אנשים, קל ללכת לאיבוד – קל להרגיש מאד לבד בין המיליונים. לפעמים זה טוב, לצוף. לנוע יחידה במציאות זרה.
ולפעמים זה עושה לי געגועים לאהובים שלי.
ינואר 11, 2015|