החברות, האהבה, ישנן תמיד. אני צריכה לזכור את זה תמיד. ברגעים קשים ובימים של חסד. תמיד לזכור. אדם אינו לבד אף פעם.
אחרי עשר שנים, בקיץ 2015 חזרתי לבקר את מישל ודניאל  בכפר קטן ליד פאריס. ב-LIMORES. מדי שנה בספטמבר דניאל ומישל כותבים לי מכתב. יום מותה של יעל. הם זוכרים. למרות המרחק והזמן וההכרות הקצרה. מותו של עמירם נגע מאד ללבם. כשנפרדנו הפעם – ביקשו שאשאיר להם צילומים של יעל ושל עמירם.
כאילו כלום לא השתנה. אותו היופי, אותו החן, ואותם אנשים טובים שארחו אותי בביתם , (הם חברים בארגון SERVAS ארגון שלום וידידות בין לאומי).
אכלנו בגינה.
עשינו קצת קניות בשוק. מוכר הירקות הסכים להצטלם, הוא מגדל הכל לבד ומוכר בשוק כל חייו. הוא מותג בעיירה, והתושבים מחכים לתוצרת שלו, כך אמר לי.
YafaKfir_2015_LIMOURS_14

 אשה אחת קראה לי, להראות לי צלב חשוב שהיא נושא מתחת לחולצה…. YafaKfir_2015_344_resize
 היא הסבירה לי ארוכות בצרפתית דברים שלא הבנתי, אבל הבנתי טוב מאד שהיא רוצה לדבר, לשוחח, להתחלק במשהו שחשוב לה מאד.
YafaKfir_2015_LIMOURS_11

בסוף הבקר – נסענו יחד במכונית שלהם אל עמק הלואר, אזור לא מוכר לי. טירת SULLY.

YafaKfir_2015_LIMOURS_05

YafaKfir_2015_LIMOURS_06
אחר כך טיילנו ברגל על שפת הלואר LOIRE – וראינו  שתי בחורות צרפתיות, שמתחתנות ומצטלמות ליד המים.
ZUG
 בערב – מסעדה צרפתית מאד מאד על המים, ושקיעה ויין.
השיחה קלחה אל תוך הלילה, עד מאוחר.
YafaKfir_2015_LIMOURS_10
השיחה קלחה והשמש שקעה ומי הנהר פיכפכו בגלים קטנים מתחת לגשר היפה.
הזמנתי אותם לירושלים. כמובן. אבל הם לא מאמינים שיצליחו לעשות את המסע הזה. מישל הזמין אותי לשלוח צילום של ירושלים – אותם יקרין על מסך בגלריה קטנה בעיר הסמוכה
CHEVROUS_09
הרגשתי אהובה, ורצויה, ומחובקת.
החברות, האהבה, ישנן תמיד. אני צריכה לזכור את זה תמיד. ברגעים קשים ובימים של חסד. תמיד לזכור. אדם אינו לבד אף פעם.

מה שכתבתי בקיץ 2006, כשנפגשנו לראשונה.
מן השדות הרחבים בסוף היום – נסעתי לכיוון פאריס. נמשכתי אל פריס. תמיד רוצה לחזור לעיר הזאת. ובמיוחד נעים להתארח אצל הצרפתים. לראות את החיים מחוץ לחלונות המכונית, לגעת בחיים.

העיר הזו מושכת כמו מגנט, היא יקרה, וסרווס מאפשר לי לבלות בה עשרה ימים בהוצאה סבירה של כסף.
שלושה מהם ביליתי בביתם של חברי החדשים. שלושה אצל מארחים אחרים – ושאר הימים – באוהל, יער בולון… היה מקסים.

limours_5
הם גרים קרוב לעיר, בכפר קטן, יפה. מארחים, נדיבים, חביבים, אנשים טובים. (מישל ודניאל ריסטורי מארחים, כמוני בארגון "סרווס". )

הערב שלהם – שלי. בסרווס מארחים עם כל הלב – ומקובל שהערב הראשון מוקדש לארוחה משותפת ושיחה עם האורחים.
המארחים שלי גרים בכפר קטן, ליד פאריס, כך הם אומרים לי, גאים. כפר קטן ליד פאריס.
לא, לא, לא, לא – הם מדגישים. לא בתוך העיר. בכפר.
כפרים כפרים בנויה צרפת, יישובונים קטנים שזורים על חוט הכביש. לכל כפרון כזה יש Mairie (עיריה), וגן קטן באמצע, וסניף של דואר.
לפעמים גם תחנת רכבת, ומכולת או מרכז קטן של חנויות.
הכביש הגדול, ה-PERIFERIQUE מקיף את העיר בטבעת מהדקת את בניני הענק והכבישים הסואנים. הוא סוגר את פריס של התיירים.
מיד מעבר לו – צרפת האמיתית. זו ארץ אחרת. שקט ושלוה, ירוק, פרחים, ובתים כמו פעם. לא רחוק בכלל -אבל רווי בסוג אחר של צרפתיות.אפשר לטייל כל היום – ובערב – לחזור הבית.
כך הרגשתי בביתם  של מישל ודניאל. בית גדול מאד עתיק, וגם ישן. זה לא אותו דבר….
אצלם הכל ישן. הכל מעץ פשוט, ריצוף ישן של אבן,  דלת בת מאתיים ננעלת במנעול תליה, חלוד קצת וחורק מאד. סולם מעץ מעלה אותי לחדר קטן שהוקצה לי. אין תריסים חשמליים וגם אין טלויזיה. ואין מטבח אמריקאי…
דניאל מכינה לנו ארוחה במטבחה: הכל ישן, אמרנו. חורק. דלתות פשוטות ומדפים שום דבר נשלף. כיור גדול עתיק יומין, מאבן.
limours_3
הכל כל כך שונה ממה שיש לנו בבית… ובעיקר – ממה שנדמה לי שצריך…. ממה שנדמה לי שאי אפשר בלעדיו….
אכלנו יחד ארוחה:  מלון כתום מתוק מאד, דג מקרל שאני אוהבת… וכמובן, איך לא, מבחר גבינות נאה ויין ופירות.  היה טעים. היה נעים, ולמחרת טיילנו די הרבה, ביחד.
limours_2
יש להם זמן. גם לי יש זמן בירושלים כשבאים אורחים מסרווס. דניאל ומישל לקחו אותי לג'יברני, מקום מגוריו של קלוד מונה, הצייר האימפרסיוניסט, ועוד  ועוד. היה מקסים.
בחייהם הם החליטו החלטות לא פשוטות, ואימצו אל משפחתם ארבע ילדים שלא היה קל בכלל לגדל אותם. הם מספרים, ואני מקשיבה, וחושבת כמה מאמץ השקיעו האנשים האלה כדי לתת לחיים שלהם משמעות חיובית.
יולי 17, 2015|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *