סוף הוא התחלה של משהו אחר – תמיד:  ממדריכת טיולים לצלמת 

"לאלמנות צריך לארגן טיולים בנפרד. לא נעים להן בחברת הזוגות הנשואים – ולמה להקשות עליהן? וגם לזוגות לא נעים בחברת האלמנות… עדיף להן להיות בטיולים מאורגנים – בקבוצות של אלמנות כמוהן"…
את המילים האלה בדיוק שמעתי בכפר תבור,  מפי אשה מן השורה. שכנה של חברה.

אני שחוויתי נישואים , וגירושים, ופרק ב בנישואים שניים, ואלמנות,  ועוד פרקי חיים ביחד ולחוד – קיבלתי חיזוק למה שידעתי:  להיות אשה לבד – ללא גבר שישמור עליה – זה בדרך כלל מצב לא קל בחברה. זה  אוניברסלי. גם אצלנו – לא רק בעולם השלישי –  וגם לנשים שנחשבות לחזקות. כמוני.


נפתח לי חלון. צלצל לי פעמון – ובא לי רעיון: פניתי לעמותה MITRI  שמעניקה בית לנשים המודרות ממשפחתן בהודו: שמה זה קשה מנשוא האלמנות, במות האב – הופכות להיות מיותרות.
העמותה בונה להם בתים, וחיים.
הצגתי את עצמי כצלמת ( קיבלתי אומץ) – יזמתי פרויקט צילום אישי, קיבלתי הזמנה, ותוך זמן קצר – יצאתי לדרך. להודו.
ל VRINDAVAN – עיר האלמנות….. עירו של קרישנה. סיפור גדול.


ביליתי בבתים שהן גרות בהן – אתן ועם הצוות המנהל את החיים. צילמתי ושוחחתי קצת אנגלית – ובעיקר – בלי שפה.
הייתי.

בהברקה של רגע – קניתי שפע של פרחים ליד אחד המקדשים – והצטלמנו :- עם פרחי הלוטוס, זרי המריגולד הצהובים ועם פרחי יסמין.

אתן יצאתי לטיול לאמריצר במדינת פונג'אב – עיר מקדש הזהב של העם הסיקי. לא כמדריכה – כחברה לדרך וצלמת

בגבול הפקיסטני ליד אמריצר" מתקיים כל ערב טקס סגירת הגבול:  – הנשים רוקדות שם – וגם האמהות שלנו פיזזו – לראשונה בחייהן – בציבור.בגלוי.

לאחר כשבועיים  יחד   נפרדתי מצוות MITRI  בעיר   VRINDAVAN ובדלהי –  ומן האמהות. לא אלמנות,
אמהות, כך הן נקראות ב RINDAVAN –  עיר האלמנות של הודו. אחזור לשם להעמקת הקשר .נושא גדול שיעסיק אותי מאד מכאן והלאה.

אני מרגישה שוב כמו בגיל ההתבגרות, השלישי הרביעי או החמישי: שלב חדש בחיי – צלמת.
במובן הכי רחב של המילה.


 

שלום שלום שלום – חתימה טובה – מקטמנדו בנפאל: מחר אם הכל יהיה בסדר – שמעון מגיע לגבהים – לטרק בהימאלאיה – ונקווה לטוב.

להשתמע – יפה כפיר, כפר תבור


מהודו טסתי לנפאל – לקטמנדו. היום – שמעון מגיע – ונצא לטרק. אל ההרים. להימאלאיה. נראה מה יהיה, עם מזג האויר – ו…… עם כל היתר. שבועיים בגבהים – אל מול פסגת האוורסט – זו התכנית. ומקווה לטוב.

 

אוקטובר 03, 2019|

9 thoughts on “לצלם – למען מטרה, עם משמעות, לנתינה , להביא טוב, לאהוב.

  1. רמי 4 באוקטובר 2019 | 17:37 | הגב

    שמח לראות שאת מצליחה לחדש את עצמך כעוף החול.
    להתראות בישראל שתחזרי

  2. אלה הרמתי 4 באוקטובר 2019 | 23:22 | הגב

    תמשיכי לבלוע את החיים כמו שרק את יודעת ועושה

  3. שושנה גנז 5 באוקטובר 2019 | 13:12 | הגב

    יפה יקרה , צילומייך מלאי אור ואהבה. את מאירה את החיים , בכל עוצמתם שלך ושל הנשים שאת מצלמת אותן.
    בהמון הערכה על הפרויקט המחמם לב הזה . אישה אמיצה את !

  4. ADA SHELEF 5 באוקטובר 2019 | 18:05 | הגב

    שלום יפה.
    בקשתי ממוטי שישתף אותי באוצרך, בתמונות ובכתובים. ואכן לקראת השנה החדשה מממש את בקשתי הללויה!!(כדאי לפני יום כיפור).
    התרגשתי מאד לקרוא את דבריך .נהנתי מצילומיך המספרים ספור מעניין ,אישי ומיוחד מצפה לשובכם בשלום. את מזכירה לי כל הזמן את הציפור הצבעונית, היודעת לפרוש כנפיים,להתרומם ולנסוק לגבהים גם כשקשה לה. המשיכי לאסוף חוויות ,שיתנו לך כוחות להמשך המעוף. מצפה בסבלנות לשובכם. עדה

  5. עמיקם שוב 5 באוקטובר 2019 | 19:55 | הגב

    מסקרן לראות ולשמוע המשך טרקים מרתקים בנופי נםאל

  6. אורי 5 באוקטובר 2019 | 20:32 | הגב

    יפצ'וק,
    אף פעם לא הייתי אישה אבל לא נוח לי עם המשפט שלך:להיות אשה לבד – ללא גבר שישמור עליה – זה בדרך כלל מצב לא קל בחברה. זה אוניברסלי. גם אצלנו – לא רק בעולם השלישי – וגם לנשים שנחשבות לחזקות. כמוני.
    בעיקר את המילים "גבר שישמור עליה" מה זה צריך להיות? את צריכה גבר?
    ברור ש"לא טוב היות האדם לבדו", אבל מכאן לכך שצריך מי שישמור עלייך?
    טוב, לא באתי לשפוט בעיקר לא ערב יום כיפור.
    המשיכי לצלם, להגות ולכתוב.
    גמח"ט
    אורי

  7. גיורא בן יעקב 6 באוקטובר 2019 | 12:19 | הגב

    היי יפה, את לא מפסיקה להפתיע, איזה כוחות פנימיים את אוצרת בלבך וראשך. את המכות הפכת לנקודות חיזוק ושפע רעיונות לדבוק בחיים.
    שנה טובה, הרבה בריאות וכיף באשר תלכי.
    בידידות
    גיורא

  8. ברגר שרה (אפשר להציג את התגובה שלי באתר 8 באוקטובר 2019 | 15:20 | הגב

    שלום יפה. השתתפתי פעם בטיול שאת הדרכת, זה היה באירלנד וזה היה מזמן. אז סיפרת לנו, כשהצגת את עצמך באוטובוס, על היותך בפרק ב' וכי את מאושרת, שמאוד הצליח לך ואת חיה בקיבוץ. היות והאי- מייל שלי אצלך, אני כל הזמן מקבלת את המיילים שלך. כבר פעם כתבתי לך. מהמיילים שלך למדתי את כל מה שקרה וקורה איתך ולאן הגעת למרות ועל אף. כל פעם אני נפעמת, קוראת בשקיקה כל מילה שלך בליווי הצילומים המדהימים. מאחלת לך המון בהצלחה, בריאות טובה וגמר חתימה טובה. שתהיה לך שנה טובה ומקסימה, מלאה בעשייה וסיפןק.

  9. יפה כפיר 14 באוקטובר 2019 | 07:07 | הגב

    חברים יקרים מאד. מילות תודה לדבריכם החמים. ולך אורי אפרסמון שאכן לא היית אישה אף פעם הזמנה לשיחה בארבע עיניים על איך באמת. להיות אשה. לבד. וכן. בחברה שלנו. אהבה לכולם מקטמנדו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *