מפגש אדום בווטאי שאן – אחד מן ההרים הקדושים של סין, בחבל שאנשי.
הבגד האדום מסקרן, מושך את הלב.
שלוש נשים – או שמא אלה הם גברים?
אני יוצרת קשר עין , מסתכלת, מחייכת, מזמינה בתנועת יד…
אך הן  – מתחמקות ממני.
כל כך חבל לי…..
ואז – הן מציצות בי!  מזוית העין.
אולי בכל זאת…
אני מחייכת בנימוס, בעדינות – והן מתרצות.
אחת מהן, למעשה, אוזרת אומץ, פונה אלי, בוחנת בעיניה את הזרה, כל כך שונה, אשה אחרת…..
עיניה ידידותיות. סקרניות…

הנה נוצר הקשר.
 במוקד שלו – המצלמה.
 הן מאד סקרניות.
רוצות לראות את המסך ואת דמותן המשתקפת.
אבל –
מחסום השפה כבד, לא עביר.
חיוך של מבוכה…

ומכיוון שאין ברירה אחרת – אנחנו צוחקות, ומדברות בשפת הסימנים. ידיים ורגליים וציורים.
שעה של צחוק – מראה הזוי: ארבע נשים מעולמות כל כך שונים.
מאין אתן? מרחוק מרחוק מרחוק.
הן רושמות לי את כתובתן – בסינית.
ואיך הגעתן לכאן –
הלכנו ברגל.
כמה זמן?
 שלושה שבועות. או שמא אלה שלושה חדשים???  אני משתאה ומתפעלת . עולות לרגל.
וכבר אנו עוברות לצילומים משותפים.

עצוב שתיכף נפרד… חבל…
אבל אני מוגבלת בתכנית. ויש נהג שמחכה לי.
חבל. חבל מאד.
עדיף לנסוע בלי תכנית.
לתת לרגע שכזה הזדמנות להתפתח, מי יודע לאן…
אני יודעת שיותר עדיף ללא תכנית. ..
וכך, אני אומרת לעצמי, כך יהיה, כך אעשה….   ביום אחד אשר יגיע.

ואנו נפרדות. צילום. כאן לא נוגעים. לא מתחבקים. ובטח שלא מתנשקים.
 אני לא מתאפקת, מניחה ידי על הכתף שלה….

ומתכבדת בברכה אישית לדרך. לדרכי. ממנה . ברכה מכל הלב. בכוונה גדולה..



אני אחזור לשם – לוואטי שאן.
 הרבה מאמינים עולים אליו לרגל מכל מקום, רחוק וגם קרוב: מרחבי סין, ממונגוליה  וטיבט.

 

אחזור – כי ההר של ווטאי שאן מדהים ביופיו השמיימי.
הוא זרוע מקדשים ומשתלב בטבע. יש בו שפע ירק ופרחים, וטבע: מעיינות  שופעים והמוני  סלעים יפים…

ובעיקר –
בכל אשר אפנה –  שלווה ויופי:

אשוטט  בין  המנזרים, המקדשים והפגודות. אשתתף  בטקסי תפילה של נזירים טיבטים, כשהם עטופים בגלימות צהובות,

אעלה וארד שוב ושוב ב-108 מדרגות, כי  יש לאדם בחייו 108 דאגות שונות והעליה במדרגות תשכיח אותן מלבי  – כך אומרים כאן, הבודהיסטים.

אדליק  נרות במחתות הנחושת שבכניסה לביתנים, בין עצי ברוש ציוריים; אסובב תופי תפילה גדולים; אעלה  ברכבל אל מקדשי Dailuo Ding.

אולי גם אתפלל.
אולי גם אני אעלה במדרגות, אשתחווה, ואשתרע שוב ושוב….

  
אני אינני מתפללת אף פעם לא מאמינה.

אולי שם יפתח לי פתח להאמין.

להאמין שיש לי היכולת לבקש, וגם להענות……

ינואר 11, 2015|