מוקדש לחני וזאב בכפר ורדים
פְּרִיחַת עֲצֵי הָאֲפַרְסֵק עַזָּה וּמְבַשֶּׂרֶת טוֹב: עָלִיתִי לַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן בעיצומו שֶׁל הָאָבִיב. נִשְׁטַפְתִּי בְּוָרֹד בּוֹהֵק, פּוֹרֵץ בְּכֹחַ.
אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מַמְּנוּ.
הָאָבִיב חָזַר.
זְמַנִּים הוֹלְכִים, זְמַנִּים בָּאִים, מָה שֶׁהָיָה וּמָה שֶׁיִּהְיֶה. חַיִּים טוֹבִים בּוֹקְעִים מִן הַפְּרָחִים. רַעֲנַנִּים, טְרִיִּים אַחֲרֵי צינת החורף.
פְּרִי יַגִּיעַ בְּקָרוֹב. מָתוֹק וְנֶהֱדָר.

NZS_5201_resize
פרחי אפרסק בגליל העליון ליד גוש חלב, אביב 2015

בַּדֶּרֶךְ עָצַרְתִּי בחורפיש. יִשּׁוּב גָּדוֹל, עִם שֶׁפַע אֹכל דרוזי חַם, טָעִים.
קָנִיתִי סמבוסק חַם, טָרִי. לכולם.
מוּל עֵינֵי הכינוּ אֶת הַמַּעֲדָן: כַּדּוּרִי בָּצֵק גְּמִישִׁים הָפְכוּ לֶעָלִים, עַל לוּחַ עֵץ גָּלְשׁוּ אֶל הַתַּנּוּר הַחַם, הזהיבו וְהֵפִיצוּ רֵיחַ מִשָּׂכר. חִישׁ הָפְכוּ לכיסונים גְּדוֹלִים, רֵיחָנִיִּים.
עִם לבאנה וזעתר. הוֹסַפְתִּי גַּם זֵיתִים קָשִׁים, מָרִים וִירֻקִּים כֵּהִים. טוֹבִים. גםחומוס גרגרים. וְחוּמוּס סָתַם…..

NZS_5193_resize

טָבַעְתִּי בַּוָּרֹד. הַצֶּבַע הַנִּפְלָא אָפַף אוֹתִי, הִכָּה בִּי בְּרַכּוּת חַמָּה וּמְלַטֶּפֶת.
עָטַף אוֹתִי כְּמוֹ בִּשְׂמִיכַת תִּינוֹק, כְּמוֹ פַּעַם, כְּשֶׁגַּם אֲנִי הָיִיתִי קטנטנה.

ימים טובים של משהו אחר
ימים טובים של משהו אחר

בָּאִים יָמִים טוֹבִים שֶׁל הַפְתָּעוֹת, אֲנִי יוֹדַעַת.

הֵן אִי אֶפְשָׁר אחרת מוּל הַתֹּם שֶׁל הַפְּרִיחָה.

זוֹ הַבְטָחָה.
הִיא תִּתְקַיֵּם.
כִּי לֹא יָכֹל לִהְיוֹת אַחֶרֶת.


נזכרתי: שיר אשר כתבתי פעם, בימים קשים:

הַלֵּב נִמְשַׁךְ לִתְהוֹמוֹת / בְּכָל זֹאת  –  יָפֶה כְּפִיר

הַלֵּב נִמְשַׁךְ לִתְהוֹמוֹת
לַשֶּׁקֶט הַנִּצְחִי, נְטוּל הַסֵּבֶל.
אֲבָל –
עַל פָּנַי הָאֲדָמָה
זוֹרַחַת לִי הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל בֹּקֶר מְחַדֵּשׁ.
וּמַבְטִיחָה –
תּוֹחֶלֶת
וְאוּלַי בְּכָל זֹאת.
כֵּן
אוּלַי בְּכָל זֹאת יֵשׁ עוֹד טַעַם
לַחַיִּים עַל פָּנַי הָאֲדָמָה.

 


 

 

מרץ 24, 2015|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *