ירושלים מזמינה אותי לפקוח עין – ולפתוח את עדשת המצלמה למקסימום. לכל אדם סקרן\שמצלם במצלמה ובעיניים.

 עדשה רחבה וזוית מבט רחבה להקיף את העושר שהעיר צופנת בחובה.

מכל כיוון המראות מתערבבים בזמן עבר וזמן עתיד. העיר הזאת חוותה יותר געגועים ומלחמות מכל מקום אחר על פני הארץ: קודש חול בנין ומלחמות, ואהבה שנאה ודם.

כאן, על פני האבנים האלה פסע המשיח. ישוע הנוצרי, איש יהודי אשר רצה להביא את הגאולה לעולם.

בכניסה לרחבה של כנסית הקבר –  מסגד. מסגד עומר. מסגר שבליבו סיפור ויתור, צניעות, והחלטה לא להיות אלים….

הצצתי שם, בסקרנות…………. בפיתוחי האבן היפים. רכים. רכות באבן. 

אור הנרות בכנסיה האור נפל על פני האנשים, פנים שטופים באור, בהתרגשות גדולה.

הם בתוך הכנסייה אנשים מגשימים חלום. הם אנשים טובים, תמימים. שבאו מרחוק. אין להם דבר עם מלחמות, מאבקים.  דבר אחד בחלומם- לקחת רק מעט מן החום והאור של האש הקדושה הדולקת ליד קבר המשיח. ישוע.

הוא ירושלמי, מן הסתם נולד בעיר – ובוודאי ראה הרבה הרבה הרבה מן הפינה שלו בעיר העתיקה.

הסקרנות מוליכה אותי עם חברי הסדנה אל נבכי הסמטאות, הארכיטקטורה מתחלפת והמראות משתנים מהר.

והאנשים………. סינדרום ירושלים. אני מקשיבה לו. מקנאה בו קצת. הוא בעולמו. בלי קשר למציאות.

מעולם שונה הגיעו שניים אל הגג של כנסית הקבר. אב ובן. ואהבה.

וכך כתבתי, המילים קשות. וגם מלאות תקווה. כי בשבילי ירושלים היא חלום. ולכולנו היא חלום. ולעתים החלום הוא בלהה, כמו שחווינו בירושלים בימינו אנו.

בירושלים – אני מתפללת: יהי אור!!!

ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.
בראשית פרק א.

אור קדושה חורבן וחלומות / יפה כפיר

ירושלים רוויה באור, קדושה ואש ודם
וזיכרונות של אהבה, שנאה, געגועים, התנחלות וכיבושים,
חורבן, בנין, ואש תמיד דולקת במשכן
ורוח אלוהים מרחפת על כולנו
יהודים, נוצרים  ומוסלמים, בבלים ואשורים, ממלוכים, צלבנים, ביזאנטים, ונבאטים
אני עוצמת את עיני – ואור הנר מבעד עור העפעפיים מהבהב.  חלש.
מאיר לי את חלומותיי.

 

 

יוני 26, 2018|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *