איך נוסעים לסין ללא הכנה מוקדמת, זה לא מסוכן???
אז זהו, שזה לא: נסעתי, הייתי, למדתי וחוויתי. ונהניתי הנאה עילאית, וגם חזרתי בריאה ושלמה.
או :  איך הגעתי לליג'יאנג דווקא במקרה, בגלל שלא שעיתי לאזהרות, והוקסמתי.

לבדך? השתגעת? לא תחזרי משם שלמה.
או : מה פתאום לבד? ירמו אותך, יגנבו אותך.
עצות אלה קיבלתי מטובי חברי, מדריכים טיולים מנוסים שהיו בסין. הפחד מן. הלא ידוע כמעט הכניע אותי. אך רק כמעט

זה היה מקרה מוצלח שהביא ואותי לראשונה לסין,  לחבל יונאן:
חודש בסין נקרה לי בדרכי, ללא תכנון.
זה היה בתוך מסע גדול, מסע בן שנה אל המזרח.
לפתע, בגלל שינויים בטיסות ועוד עניינים שכאלה,  נוצר חלון של זמן, שהפך להיות חלון הזדמנות: חודש בלי תכנית.
מצפון ויאטנאם סימסתי ושלחתי מיילים לחבר הטוב,  ושאלתי – אני בצפון ויאטנאם, לאן כדאי?
והוא כתב מיד – סעי לסין, לחבל יונאן, ובעיקר – בקרי בליג'יאנג.

 

 

זה צילום שאני אוהבת, של אשה וילד שצילמתי בליג'יאנג

לסין, נדהמתי? מה פתאום לסין? ככה סתם באופן ספונטני  ובלי לתכנן ? וזה הרי כל כך מסובך? ו
אז זהו, שזה לא: נסעתי, הייתי, למדתי וחוויתי, נהניתי הנאה עילאית, וגם חזרתי בריאה ושלמה.

אספתי קצת מידע, קניתי ספר, וסוכן נסיעות בכפר קטן בצפון וייטנאם דאג לוויזה  וכרטיס לאוטובוס אל נקודת הגבול.

וכך יצאתי לדרך לסין: חפה מידע, כמעט ללא הכנה מוקדמת.
כרך של ה-
LONELY PLANET וצרור עצות, שהחשובה בהן – כסף מוציאים רק בכספומט שכתוב עליו BANK OF CHINA.

עברתי את הגבול לסין – בין LAU CAI ל-HEKOU: באחת נפלתי אל עולם חדש וזר לי:
איש לא מדבר בשום שפה מוכרת, ובעיקר קשה לשאול : איש לא מבין… והמפגש עם הזר גורם רק מבוכה וצחוק, ולא מניב תשובות לשאלות.

הרמאי הראשון ולא האחרון

 כמו תמיד  הכל בא על מקומו בשלום: בדרך של נסוי  וטעיה מצאתי כספומט של BANK OF CHINA, וגם מצאתי את תחנת האוטובוסים: ציור של אוטובוס על דף נייר ושתי ילדות צעירות נחושות לעזור הביאו אותי  אל התחנה, היישר אל הרמאי  הראשון מני רבים בו נתקלתי בסין:
"הלו גבירתי, שמח  לארח אותך כאן, אני סגן מנהל התחנה" כך פנה אלי השרץ, ואני, שמחה לשמוע סופסוף אנגלית נפלתי היישר למלכודת. הוא עזר לי לקנות כרטיס, שתה על חשבוני שתי כוסות קפה, הוביל אותי לאוטובוס לקונמינג וגם עזר לי למצוא את מקומי ( אשה לבנה גדולה יושבת דחוקה בין סינים לרוב ) ואז זה בא: אני יושבת, הוא עומד מעלי וכל הסינים לוטשים בי עיניים.
והוא מכריז בקול:  עליך  לשלם לי 20  דולר נוספים כי …    התרמיל שלך כבד, וגורם לתצרוכת רבה יותר של דלק לאוטובוס……
נדהמתי. נבהלתי קצת – עיניים סיניות מכל עבר נעוצות בי…
אך התעשתתי מהר: קמתי, בכל גבהי עמדתי, קצת כפופה באוטובוס, מיתמרת מעליו – וצעקתי בכל גרוני
POLICE, POLICE ובשקט רב אמרתי לו – או שאתה קורא למשטרה – או שאני אביא אותה.
הוא נעלם תוך רגע – ואני עמדתי מאחרי האוטובוס, ליד תא המטען, לשמור על התרמיל שלי עד שהאוטובוס הפליג לדרכו  לקונמניג, ואני בתוכו, שמחה.

קונמינג, ליג'אנג, שמות זרים ומסעירים, והפתעות
קונמינג היא  שער הכניסה לחבל יונאן, עיר הבירה : בלילה, עם תום נסיעה ארוכה מתישה עם סינים מכל צד   פקחתי את עיני וחשבתי, וואאאאוווווווו,  אולי הגעתי לניו יורק ? קונמינג בלילה מוארת באור יקרות, ניאון צבעוני ובנינים גבוהים, ומוניות ואוטובוסים ומכוניות…

קונמינג, או ניו יורק?

 

סטודנט שפגשתי בדרך כתב לי בסינית את שמו של המלון הצנוע בו בחרתי מן הספר שבידי. שם דיברו אנגלית ומכאן ואילך הכל זרם לו בנוחות רבה: נסיעות ואוכל וכביסה וסידורי אשרות, וכרטיס לאוטובוס לילה לליג'יאנג.

בקונמינג לא הרגשתי כמעט שאני בסין

 

וכך נסעתי לליג'יאנג, שהיא הצד השני של המטבע: לא ניו יורק, לא גורדי שחקים וניאון – אלא עיר וגם מחוז שמשמרים אורחות חיים של פעם, עולם שלא ידעתי שקיים, עדיין.
נסעתי לליג'ייאנג באוטובוס לילה  – ו הכל היה מפתיע: מה שלא ידעתי  למשל, שהאוטובוסים הנוסעים בסין בלילה (SLEEPER ) בנויים לסינים – דרגשי שינה צרים, בלי אפשרות לשבת, רק לשכב, בלי אפשרות להתהפך….. עינוי.

עוד דבר שלא יכולתי לנחש – הזמן של סין הוא זמן בייג'ינג.
סין היא מדינת ענק –  והשלטון המרכזי קובע הכל ביד רמה.
וכך, למרות ששלושה אזורי זמן מפרידים בין ליג'יאנג לבייג'ינג – הזמן של בייג'ינג קובע: האוטובוס עצר בתחנה שמחוץ לעיר העתיקה ב-07:00, והיה חשוך וקר מאד, ובעיקר סגור. ואני, עם עוד אי אלו אירופאים תימהוניים ולא  מעודכנים, ישבתי קפואה על ספסלי האבן בכיכר העיר וחיכיתי לעיר שתתעורר לחיים.
 

<

   

 

ליג'יאנג – אני צוללת אל  עולם אחר.
ליג'יאנג שוכנת בשולי הרמה הטיבטית.  רחוק מן הים ומן המישורים הגדולים של סין, באזור מוצאם של הנהרות הגדולים.
במערב סין חיים שבטים רבים ולא גדולים שנדחקו על ידי הסינים לשוליים. שם גם הנאשי
(NAXI): קבוצה אתנית מיוחדת ומסבירת פנים, לבושה בגדים ססגוניים וחרוצה מאד. עיר המחוז היפהפייה שלה, ליג'יאנג, הפתיעה אותי מאד: עיר שונה מכל ציפיותיי.

כשליג'יאנג התעוררה לחיים – נגלה לי עולם מרתק שלא רבים כמוהו חוויתי בימי:  עיר של נפלאות בכל מובן: בתכנון שלה, במבנים, בשלל פינות החמד  ובנוף שמסביב – מקום להיות בו עוד ועוד ועוד, לחוות עולם אחר ולא מוכר – משאת נפשי.

 

 

ליג'יאנג היא עירם של בני הנאשי (NAXI ), מיעוט אחד מני רבים החיים במערב סין. בני ה-NAXI מצטיינים בזיקתם ליופי: לבוש, ארכיטקטורה ואומנויות, שהן להם היום מקור מחיה.
העיר בנויה מעץ כהה, שלוב באבנים שחורות, ורעפים שחורים מקרים את גגותיה הצפופים. היא מרושתת בתעלות מים זכים בנויות אבן, עטורות גשרים וגשרונים אשר חוצים  אותה בכל פינה.

 

 

עיר ללכת בה לאיבוד: מבוך של סמטאות, פינות מסתור וחצרות פתוחות-סגורות. אפשר להיכנס, להתבונן, להשתאות מעיטורי העץ, התשליבים.
מובן שאין מכוניות, וגם לא מסכים כחולים מהבהבים של טלוויזיה. המוסיקה מקומית מתנגנת מן החנויות, והן גדושות בשלל שכיות חמדה: בני הנאשי מצטיינים באמנות ייצור התה שהיא ראשונה במעלה בסין. תה נמכר בכל פינה, בחנויות גדושות במיכלי זכוכית גדולים, שפתחם מכוסה בבד משי ירוק
 ומרהיב.

הם מצטיינים גם באמנות עיבוד הכסף, ואין שיעור ליופי: מדפים של תכשיטים כסופים , כסף רקוע וחוטי כסף שזורים, מעוצבים בשלל צורות .
ליגי'אנג היא עיר עליה לרגל לתיירים הסיניים: הם באים לכאן להכיר את העמים האחרים בסין, ובעיקר לקנות.
ליג'יאנג היא גן עדן לקונים, ולקונות: צעיפים מכל סוג ומין, כותנה וצמר משי ופשתן בשלל גוונים, תיקים מכל סוג וחומר – צמר, עור ובד, מרהיבים ביופיים. וחרבות. ופעמונים. ועוד ועוד ועוד.

 

ובלילות נשביתי בקסמי אורם של הנרות: הימים היו ימי ראש השנה הסיני, והעיר הוצפה באור עדין ורך, נוגע אל הלב. עוד על קסם הנרות – הקישו כאן:

 

בביתי, בפינת המטבח, פעמון יצוק ברזל, קטן, ורצועת עור רחבה לו: צליל עמוק, נעים, מזכיר לי שבצדו האחר של כדור הארץ יש מקום  אגדי. עיר יפהפיה שנשים לובשות כחול אדום מחוללות בה ברחובות בשעות הערב, עיר יפה ועתיקה, רחוק כמו חלום מן המציאות של העולם שלי.

ינואר 11, 2015|