איך אדע מה ערכי? מה ערך העבודה שלי?
מה ערכה של הביקורת העצמית שלי? האם היא בונה אותי? או מפילה אותי?

א. ליד הבית – צולם מול התבור:
יש רגעים כאלה: התבור והשמיים והשמש ופרחי חרדל  – הכל מסתדר לשלמות אחת נפלאה – ואני הייתי שם: תפסתי את הרגע…  מהר !!! לפני שהוא יברח: 

בין החברים שלי התצלום  עורר התרגשות, שמחה, געגועים לטבע בימים טרופים של הסגר, התפעלות – רגשות חיוביים מאד, אשר שימחו אותי מאד מאד. אבל – בפורום המומחים לצילום כל זה נחשב פחות. הרעש הדיגטלי…. והטווח הדינמי גם כן לא משהו. . הצילום לא נפסל – אבל…. ירד נמוך.

ב.  מקום אחר: צולם בהודו:
הצילום הזה חשוב  לי – הוא מבטא מציאות אשר רציתי להביע בפרויקט הצילום שלי – "אלמנות מודרות ממשפחותיהן"  (שם זמני). העליתי אותו לביקורת עבודות בקבוצת צילום – והוא נפסל. אהבתי את הרגע אבל טעיתי בבחירת נקודת המיקוד. לא הרבה – אבל ברור.

צלום חזק – אמר המנחה המבקר – אבל – כף הרגל מטושטשת. אילו היא הייתה חדה – היה זה צילום מנצח. כמו שהוא – חבל. הייתה הזדמנות והוחמצה.
לשמחתי הבאתי אותי לחוות דעתה של מורתי לצילום – נורית ירדן. דעתה היתה שונה. נכון שיש כאן פגם טכני – אבל – הוא לא מפחית כמעט את עצמתה של התמונה. תאור מצב. פיסת חיים. תמונה חזקה ומרגשת

את המלאך היפהפה ורב המשמעות הזה צילמה  פרי אפרתי- טרייסטמן:  צלמת. מוכשרת. אמנית רב תחומית ובעקר – אשה יוצרת. אצלי הוא מעורר רגש נפלא – חמלה, רוך געגועים ליופי…
בעיקר ייאוש – כמיהה לעוף – אבל חלון, זכוכית, הכל חסום….
האם הכנף החתוכה פוסלת? אולי היא מעצימה את הצילום??

צילום: פרי אפרתי טרייסטמן

כל זה מעורר אצלי מחשבות על ביקורת ועל התלהבות: מה שבונה אותי – מה שהורס אותי. בצילום ובחיים.  אני שואלת – איך אדע מה טוב ומה פחות? איך אדע מי אני? האם אני רוצה להיות/לצלם/לכתוב  כמו כולם – או לפתח את השפה הצילומים האישית שלי?
את התשובה מצאתי בדבריו של הסופר הבריטי – רואלד דאל ('דני אלוף העולם', 'צ'ארלי והשוקולדה'):

I began to realize how important it was to be an enthusiast in life.

 He taught me that if you are interested in something, no matter what it is, go at it at full speed ahead.

 Embrace it with both arms, hug it, love it and above all become passionate about it.

 Lukewarm is no good.

Hot is no good either.

White hot and passionate is the only thing to be.” – Roald Dahl

ההתלהבות שלי היא זו שקובעת.
כשאני מאד מתעניינת ואוהבת – זה הכי טוב. זו השפה שלי. זה הלב שלי אשר קופץ מתוך הצילום החוצה – וזה מורגש מיד.

ברור – ללמוד זה יסודי, לפני הכל. לשלוט בטכנולוגיה – בכל הרבדים. זה הבסיס. אבל – ראשית לכל אני חייבת לאהוב את מה שאני עושה – והתוצאה מספרת מיד את הסיפור שלי.
ואשר לביקורת – צריך לדעת: למי להקשיב קשב רב – ולמי פחות.
והחשוב מכל – להקשיב ללב שלי – ועוד יותר חשוב – לדעת את ערכי. הביקורת הקטלנית ביותר שלי היא הביקורת שלי על עצמי…… וזה סיפור גדול גדול אחר.




על ביקורת בונה והיכן למצוא אותה

מקור רב להשראה אני מוצאת באתר של  GINA MILICIA צלמת אוסטרלית ומורה לצילום ברשת ובסדנאות על פני הגלובוס. נרשמתי לרשימת התפוצה שלה – ואני ממליצה.
אתר הבית של ג'ינה  -הקליקו נא על הקישורית. 
הנה דבריה בתרגום חופשי.

בתרגום חופשי:
הבעיה עם רובנו היא שאנחנו נעדיף להיסחף בצורך לקבל שבחים מאשר להיבנות מן הביקורת. " – נורמן וינסנט פיל –  Norman Vincent Peale  כותב אמריקאי, בן המאה העשרים – שהתפרסם בחיבורו הגדול "על החשיבה החיובית".

השאלה הנפוצה ביותר שנשאלת היא "האם אתה אוהב את התמונה שלי?"
על פני השטח, שאלה סבירה לחלוטין לשאול, נכון? רוב האנשים שואלים את השאלה הזו כדרך למדידה אם היא טובה. סופרים את הלייקים ואת רמת מחיאות הכפיים….
…….

כשצלם שואל מישהו אחר אם הוא אוהב צילום שלו , מה שהצלם באמת שואל זה "מה אתה אוהב?" העובדה שמישהו אוהב או לא אוהב את התצלום שלי  לא עושה את התצלום שלי  טוב או רע.
הטעם הוא אישי לחלוטין.
הדרך הטובה ביותר לשפר את הצילום שלך היא לחפש ביקורת בונה ממישהו שמבין בצילום ויודע להעביר ביקורת בצורה בונה.

אם אתה רוצה לשפר את הצילום שלך, עליך לשאול מחדש את שאלתך. במקום לשאול "האם אתה אוהב את התמונה שלי?" נסה לשאול "איך אוכל לשפר את הדימוי הזה?"
לשאול את השאלה הנכונה ולקבל תשובה מן אנשים הנכונים היא הדרך הטובה ביותר להתקדם בצילום.
האנשים הטובים ביותר לשאול הם אלו שנמצאים לפני כמה צעדים לפניכם בעקומת הלמידה שלכם.

הסופרת אליזבת גילברט, המחברת של רב המכר "לאכול להתפלל לאהוב"  מסכמת זאת בצורה מושלמת : גילברט שואלת את עצמה את ארבע השאלות הבאות שאדם  חייב להחליט אם לקבל עצה  של מישהו  – או לא.

  1. האם אני סומך על טעם ושיקול דעתו של אדם זה?
  2. האם האדם הזה מבין מה אני מנסה ליצור כאן?
  3. האם האדם הזה באמת רוצה שאצליח?
  4. האם אדם זה מסוגל למסור לי את האמת בצורה רגישה וחמלה?

לבקש ביקורת בונה יכול להיות מפחיד. אף אחד לא אוהב שהעבודה שלהם תישפט בצורה גרועה, אבל אם אנחנו מחפשים מחמאות  – אלה לא יעזרו לנו  לצמוח כאמנים / צלמים.

 

אפריל 01, 2020|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *