YafaKfir_NSpain_04

סוף הדרך, סוף האדמה: מסע אישי לגמרי לסנטיאגו דה קונפוסטלה

באופן לא צפוי מצאתי את עצמי לבד, עם זמן פנוי בצפון ספרד.
קניתי כרטיס לאוטובוס – ונסעתי.
יום תמים נסעתי לסנטיאגו דה קומפוסטלה. לבדי.
זה היה חלום ישן שבא זמנו להתגשם.
עשר שעות נסעתי , מניחה לנופים לחלוף על פני, לא מתכננת כלום.
פני לסנטיאגו.

העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה היא סוף הדרך – ה-EL CAMINO – נתיב העולים לרגל אל קברו של יעקב,
כן – יעקב מירושלים, אחד משלנו, אחיו של ישוע.
גופו קבור בכנסיה ברובע הארמני, כך אומרים… ו
רבים רבים עולים ברגל, כן ממש ברגל לקברו. בסנטיאגו דה קומפוסטלה בצפון ספרד . וגם אני הייתי שם.

ספרד פורחת באביב, שיחים גדולים צובעים את הירוק כתמים של צבע חושני.
לעת ערב הצללים מתארכים. הירוק כהה, עמוק, ואור השמש מנצנץ בעשב. במערב, אליו אני נוסעת, נקשרים עננים אפורים לשמיכה כבדה. אני איני דואגת, אני אוהבת גשם.

YafaKfir_NSpain_09

שלא כדרכי, איני משוחחת עם אף אחד.
פה ושם מילים קצרות וכלליות עם הנהג, עם מוזג הקפה בבר…  אני זקוקה למנוחה. איני נמשכת למגע אנוש.
בחשכה הגעתי. עיר זרה, הייתי עייפה מאד, מן הטיול, ובעיקר  מן החיים שלי.
שנה לעמירם. אחת עשרה ליעל וכל מה שהיה לפני ואחרי.
לא הזמנת לי מקום לינה. ידעתי  שיהיה בסדר. אני, עם תיק קטן, אדום, עגבניות ולחם וגבינה.

אני  נוסעת.

ג'ינס ושתי חולצות טריקו
אני נוסעת.
לא יודעת
מה יהיה
ואיפה ומתי

נוסעת אל החופש
נוסעת למקום רחוק
נוטשת את הודאות
קלה.

כצפוי, מצאתי בקלות מקום לישון.
מקום נקי, יפה, מאד כלבבי.
מיד נרשמתי ליומיים טיולים  לראות את גאליסיה: את החופים, המפרצים דמויי הפיורדים של מערב ספרד, ואת FINISTERE – סוף האדמה, סוף העולם של עולי הרגל.

היה קסום מאד. ראינו לא מעט, ים ומפרצים וכפרי דייגים, עם מסעדות קטנות ואסמים ישנים אסמים יפים, (OREOS) מעץ ובעיקר מאבן, ניצבים על רגלים מוגבהות מסלע.
חלפנו בין כרמים, שתינו יין ואכלנו צדפות על הים, באזור שבו מגדלים אותן על חבלים שקועים במים.
כאן הכל קורה לאט. לא בוער ולא ממהרים ולא צריך להספיק. שלווה שלנו, הישראלים, אין.
SANTIAGO_32

יש לי חברים לדרך: בעיקר פגשתי כאן את REME  אשה ספרדיה חמה וחכמה שהיתה לי חברה ליומיים של טיול.
היא הלכה את הקמינו. דרך עולי הרגל לסנטיאגו. היא מעוררת בי מייד קנאה.  כן, היא מתלהבת לספר, ועיניה נוצצות. היא מאד מתרגשת. 118 קמ ויש לה תעודה!  לפתע מצלצל הטלפון שלה. בתה בוכה מרוב געגועים. היא מספרת לי שזה חלום ישן שהתגשם. 18 שנים חלמה ללכת באל קמינו. והשנה אמרה לה ביתה בת החמש עשרה: אמא. זה הזמן שלך. לכן אזרה עוז, לקחה חופשה לשמונה ימים והלכה בעקבות סנטיאגו .
כעת הבת שלה בוכה. מתגעגעת, וגם בעיניה של REME  נוצצות דמעות.

REME יושבת לידי
REME יושבת לידי

היא גרה בג'ירונה אבל לא, היא לא קאטאלנית. הוריה באו מאנדלוסיה לחיות חיים יותר טובים בקאטאלוניה, והיא נולדה כבר בג'ירונה,והתחתנה עם קאטאלן. הוא עזב אותה, גבר שהלך אחרי אשה אחרת, הניח מאחור את  כל המחויבויות, הילדים… הכל עליה. אבל לה לא אכפת היום. עדיף לה כך. הילדים שלה, הוא לא בא, לא מתערב, ולא דורש דרישות מעצבנות, כך היא אומרת. יותר טוב שהלך.
ולא, היא רוצה בכלל למצוא איש אחר. לא מאמינה שיש  גבר שייקח אחריות ויירצה להתחלק בעול עם אשה שעובדת ומפרנסת את עצמה ואת הילדים שלה.


מפגש בכנסיה.
כל כך מצטערת שלא צילמתי אותו…..  הכומר.
הוא ישב בפינה שקטה, בתוך הכנסיה, וכשנכנסתי לבדי, וכל כך התפעלתי מן הכנסיה העתיקה הבנויה מאבן, מן הגילופים העתיקים והמראה האפלולי והשמור כל כך –  ניגש אלי ביזמתו: הוא בן 82. כן, הוא היה  שלוש פעמים בירושלים.|
עוטה גלימה צחורה, איש גבוה, מבוגר ממני, קצת כפוף.
הוא בוחן את הצילומים שלי מירושלים. אני בשביל זה כבר זקן מדי, הוא אומר, ואני רואה שהוא סקרן מאד.
הוא שואל ואני מספרת. על כפר תבור, ועיניו אורות. על הכינרת, והוא מספר לי כמה הוא מתגעגע. כן, הוא מאד מאד חולם לחזור לשם. לטיירה סאנטה, אבל יודע שאולי כבר לא יספיק.
המוסיקה בכנסיה שלו שמימית, וחרישית, ומנחמת.
אני כמעט בוכה.
האורגן ברקע ונשים שרות ברכות  ואני יושבת שם ומרגישה איך משהו רך ונעים שעוטף אותי, מספר לי סיפור כך יפה על אחוות האדם ועל אהבה.
פתאום אני זוכרת שעמירם  היה איש דתי ושר תמיד, במקהלה של הקיבוץ ובבית הכנסת ביום הכיפורים, ובבית הכנסת בכפר תבור.


איש אחד שותה יין ואיש אחד יושב לבד ברחוב

הוא  מבוגר ונעזר במקל. הוא נכנס לבית הקפה שבו אני שותה קפה מהיר יושב ולא אומר מילה. המלצרית יודעת. היא מניחה לרגע את כל הלקוחות, עוצרת את כל עיסוקיה ומוזגת לו כוס יין. ומגישה לשולחנו.
אפשר צילום? אני שואלת.  Como no? Claro ?הוא אומר, ברור.
מאיפה את?   מירושלים אני עונה, רוצה לבוא?
הוא מתלבט לרגע, מה יגיד?
למלצרית זה לגמרי ברור: סע, סע היא אומרת לא בקול גדול, סע!  ירושליים היא חלום! אבל הוא – לא מרים את הכפפה……
אז לא…..

SANTIAGO_14

בדרכי לאוטובוס אני חולפת ליד עוד איש, חסון ומבוגר, יושב, בשקט, מול הים.
הוא מסתכל בי בעיון ומחייך, ואני מבקשת לצלם אותו הוא: מזדקף מותח את רגליו ואת ידיו ולובש ארשת רצינית.
מאין את, גם הוא שואל. מירושליים, רוצה לבוא? והוא אומר לי – כבר הייתי. טוב לי כאן, לשבת מול הים. הים כחול מאד. היום בהיר, מואר.

SANTIAGO_15
מעבר למפרץ פיניסטרה FINISTERE . סוףספרד, סוף אירופה, סוף  האדמה, סוף העולם.
צוקי גרניט תלולים חדי זוית מתנוססים גאים מעל הים.
משאת נפשם של עולי הרגל לסנטיאגו.


SANTIAGO_31


 

SANTIAGO_44
REME חברתי מג'ירונה

SANTIAGO_46
אני חולמת שאני ציפור

SANTIAGO_37


בכנסיה הגדולה, ביום ראשון.

המדריך בטיול מספר איך סנטיאגו יעקב הקדוש, אחיו של ישו הפיץ את הנצרות בצפון ספרד, וחזר לירושלים שם הומת ונערף על ידי הרומאים והיהודים הרעים. המטיילים כולם מהנהנים.
המטיילים מסתכלים עלי. אני מירושלים, הם יודעים. אני יהודיה.
אני לא אחראית.  אבל דורות של רדיפות של יהודים מהדהדים אלי במבט התמים הזה.

זמן ללכת לכנסיה הענקית שבמרכז העיר:
הרמקול ברחבי העיר מכריז בקול גדול –
PERDONA SENIOR MI CULPA Y MIS PECADOS  
סלח לנו אדון על אשמתנו ועל חטאינו

SANTIAGO_11

SANTIAGO_13
ישוע הצלוב בכנסיה הגדולה בסנטיאגו. איך אפשר לא להיות שונא יהודים מול סבלו של המשיח?

אני מכוונת את עצמי לשיא השיאים – התכנסות על העולם לרגל, יום ראשון, וטקס  הנפת הבוטאפמריו (כלי הקטורת)  בקתדרלה של סנטיאגו דה קומפוסלטה.

סלח לנו אדון על אשמתנו ועל חטאינו. הקריינית מתרגלת עם הקהל הגדול שוב ושוב, ויש גם תרגום לכמה שפות, כולנו כולנו חוטאים ובאנו לכאן לקבל מחילה ולגאול את נשמתנו ….

העולים לרגל מתקבצים בתו הכנסיה ביום ראשון, לטקס ההכאה על חטא, ההיטהרות... והכפרה. בעיקר חשובה הכפרה.
העולים לרגל מתקבצים בתו הכנסיה ביום ראשון, לטקס ההכאה על חטא, ההיטהרות… והכפרה. בעיקר חשובה הכפרה.

כמו אלף אחרים – גם אני עומדתכל הטקס על רגלי.
הבוטופומירו, מעופף מעל ראשי. זהו כלי גדול מאד עשוי נחושת,  לפיזור קטורת. הוא תלוי בחלל במרכז הכנסיה על חבל ארוך ובראשו גלגלת המאפשרת להניע אותו ולפזר קטורת. די מפחיד.
פתאום כולם קמים על רגליהם. שרים, ואני מרגישה כמו בבית!  זהו שיר חנוכה "שלנו" – שיר המכבים שלנו, מהבית: הבה נריעה…..
מכבים אנחנו דגלנו רם נכון,
ביוונים נלחמנו ולנו הנצחון!!!!!!!!!!! כמו שהבה נריעה נס החנוכה …..


הקונכיה - סמל העליה לרגל לסנטיאגו
הקונכיה, סמל הליה לרגל לסנטיאגו

הקתרלה של סנטיאגו - ענקית! וישנה, מרשימה מאד.
הקתרלה של סנטיאגו – ענקית! וישנה, וכן, מרשימה מאד.

בשם האב הבן ורוח הקודש הכמר מצטלב ומכריז ברוכים הבאים לטקס האאוכאריסטיה

ושוב –  Mi culpa mi culpa mi grand culpa סלח לנו על חטאינו. הכנסיה גדושה באלפים רבים. האם כולם זקוקים למחילה?

קולה של הזמרת זך. ¨"יחד נודה על חסד האדון, רחום עלינו…"   Juntos damos gracia el senior  Ten piedad de nosotros .

העונש לחוטאים..... להישרף באש. עדיף להיות טובים
העונש לחוטאים….. להישרף באש. עדיף להיות טובים

אני צופה באנשים סביבי, מכל קצוות כדור הארץ, לבנים כמעט כולם, עם הבעה מהורהרת, קשובה, חסודה. כולם מן הסתם נוצרים טובים. הרי הם כאן בטקס, עשו דרך רחוקה כדי להגיע…..

כולנו חוטאים?  האם לא השתדלנו מספיק? ומה בדיוק היה החטא המשותף לכל אלה?  איש קדוש בגלימה אדומה עובר בינינו, שקית אדומה  גדולה בידו, מתרגם את רגשות האשמה למזומנים.
הנוכחים  – מטילים מטבעות לשק בקול צילצול, הקדושה מיתרגמת לממון.

SANTIAGO_18
הוד הדר וכסף וזהב לרוב. מרשים! וכן, גם מרגש. למרות שאין בי הרגשה של חטא בכלל.

בסיום הקהל כולו רוחש, ואנשים לוחצים ידיים ונוגעים זה בכתפו של זה בחצי חיבוק ומחייכים בהקלה, כיי ש דרך לכפר על החטאים, להיות יותר טוב, זו ההרגשה. איזה מזל. סוף טוב לכולנו, לחוטאים.


היום האחרון:

את היומן כתבתי בפארדור של סנטיאגו, ארמון לשעבר, מלון פאר היום. מקום מצוין לקפה ואינטרנט וזמן.

SANTIAGO_20

כאן אני יושבת, מגיחה לצילומים וחוזרת, לקפה ולכורסה ולאוירת ימי הביניים האופפת אותי כאן.

SANTIAGO_21

עוד יום אחד שלם יש לי כאן. לא תכננתי כלום. עולים לרגל צעירים ומבוגרים מילאו את כל הרחבה לפני הכנסיה.

SANTIAGO_24

ביום הזה  יצאתי מן העיר העתיקה והלכתי כברת דרך לא גדולה מול העולים לרגל. רציתי לראות אותם בהגיעם לעיר.

SANTIAGO_07

מספרם הפתיע אותי. היו רבים. זוגות צעירים וזוגות מבוגרים, חבורות קטנות וחבורות גדולות ויחידים. הם לא נראו מיוגעים בכלל. נזכרתי בדבריה של REME  שסיפרה לי איך תיכננה להגיע לעיר ולראות את צריחי הקתדרלה מרחוק באור ראשון של בקר.

הם הלכו מהר וניהלו שיחות ערות, כאילו זה עת  יצאו לדרך. רק פה ושם ראיתי מי שמתנהל בכבדות, צולע מעט…. הרוב נראו ממהרים לפגישה שקבעו. עם סנטיאגו מן הסתם…..


 

SANTIAGO_06


 

SANTIAGO_08

בדרך עצרתי בבאר קטן, ישבתי ושתיתי, כדרכי קפה קון לצ'ה. תמיד טעים. וגם מוסיקה טובה כמו תמיד בבארים של ספרד. נחתי מן ההליכה, חשבתי בלבי כמה טוב שיש כאן ברים כאלה, לשבת רגע, רק לרגע, או לשעה קלה…

גשם ירד, וכאבו לי הרגליים. עליתי עוד, עם מטריה הלכתי והלכתי והגשם התחזק. ואז הגיעה, באופן לא צפוי בכלל ה"ישועה" – מרכז קניות גדול שראיתי בכניסה לעיר – הנה הוא כאן!

ביליתי בו את רוב היום. קפה, וארוחת צהריים ברזילאית שהחזירה אותי לריו דה זניירו: סלט גדול עם חומץ נהדר, עגבניות ענקיות, ושלל מינים של בשרים על שיפודים, המלצרים באים, הולכים, פורסים…. הכל טעים, ובמידה,

זה מה שצריך בדרך לפעמים. וקפה ואינטרנט וזמן לעצמי, וגם קניתי שתי חולצות יפות, ובדקתי עוד אי אלה מוצרים יפים, ואת היום האפור הגשום והקר השארתי בחוץ. ואחר כך – הביתה: מדריד, BARAJAS, נתב"ג, כפר תבור. ירושלים.

חשבתי בלבי כמה טוב. שמחתי על הגיחה הזו לסנטיאגו. לא "עשיתי" הרבה. הייתי. לא הכל ראיתי, לא בכל האתרים ביקרתי. רק הרגשתי, רק פגשתי, ולקחתי קצת מזה אל החיים שלי.

YafaKfir_NSpain_01

סוף הדרך - FINISTERE - כאן נגמרת האדמה - לתוך האוקיינוס...
סוף הדרך – FINISTERE – כאן מנגמרת האדמה…. אל תוך האוקיינוס

 

 

SANTIAGO_05

כל הדרך מסומנת כל הדרך. אי אפשר להתבלבל.
כל הדרך מסומנת, כל הדרך. אי אפשר להתבלבל בכלל.

 

SANTIAGO_26

מאי 22, 2015|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *