פעם, לפני שנים, היה רק רדיו. רק קולות, ללא מראות. היינו שרים בעיניים מצועפות ובגעגועים שאין להם שיעור (מילים חיים חפר, לחן יוחנן זראי):

"מעבר להרים ולמדבר, אומרות האגדות, ישנו מקום, שאיש ממנו חי עוד לא חזר, והוא נקרא הסלע האדום. הו, הסלע – האדום – האדום. ….."
PETRA_YAFAKFIR_2
ולא ידענו על מה.
הסלע האדום היה מיתוס, מקום לחלומות על יופי נשגב, חלומות שלא יתגשמו אף פעם. רק צעירים מעטים, עזי נפש במיוחד, חרפו נפשם להגיע אל הסלע האדום.
הם סיכנו את חייהם ולעתים גם שילמו בחייהם על הזכות לחזות בפלא, הסלע האדום: עיר נבטית עלומה, אבודה בלב הישימון, ובלבה מבנה מרהיב נשגב מן המילים.
"שלשה יצאו לדרך עם שקיעה, מנגד להטו הרי אדום, חלום ישן, מפה ומימיה, לקחו הם אל הסלע האדום. הו, הסלע האדום – האדום."
אחר כך באו המלחמות, מלחמת ששת הימים וגם מלחמת יום הכיפורים. הן הקיזו דם וגבו מחיר גבוה, והביאו גם את הסכמי השלום עם ירדן. פטרה שוב איננה סוד: צריך רק לגהץ כרטיס אשראי ופטרה מתגלה לעינינו בנוחות רבה. גם מי שלא נוסע יכול לחזות בפלא: רק להקיש על המקלדת ופטרה אצלנו בבית. הצילומים נשפכים מן המסך: נקיק גבוה, צר מאד, ה"סיק". ביציאה מן הנקיק נחשף הפלא: קיר ענק ובו חצוב מבנה מרהיב, קבר מלכותי מפואר בשם "אוצר פרעה" (אלחיזנה), כולו כרכובים וגמלונים יפים ועמודים עם כותרות נהדרות.
"ראשון הלך גשש, מרים פניו, מביט בכוכבים שבמרום, אך המראה אשר ראו עיניו – היה מראה הסלע האדום . גלגל השמש על ראשם הלם והם נושמים אבק מדבר וחם ולפתע – כמו קפא בהם דמם – ראו הם את הסלע האדום."
גם דמי קפא בי למראה הסלע האדום. כשבאתי לפטרה כמטיילת פערתי את פי. זו הייתה שעת בקר מוקדמת. הנקיק (הסיק) היה אפלולי והמעבר ממנו אל המרחב הפתוח היה עוצר נשימה:
PETRA_YAFAKFIR_8
קיר גדול התנוסס מולי, כולו אבן מגולפת, מסותתת בצורות ארכיטקטוניות מרהיבות. כמו חזית מפוארת של ארמון עתיק יומין, אדומה כלהבה ומוארת באור החזק של הבקר. היה זה מן המראות שאין דומה להם, ושום צילום או סרט לא מעבירים את החוויה. הרבה היסטוריה יש מאחורי היופי: הבדווים מספרים שכאן הכה משה בסלע, שכאן נקברה אחותו, מרים, וכאן גם אהרון נקבר. זה לא חשוב אם זה נכון או לא, אותי זה מרגש. הוואדי הגדול אשר עובר בפטרה הוא ואדי מוסה, על שם משה רבנו, וזה מחזיר אותי אל ימי התנ"ך.
PETRA_YAFAKFIR_6
פטרה היא שריד לעיר של הנבאטים: עם חכם, אשר למד את המדבר והתעשר מן החכמה הזו: הנבאטים לא הרסו כל חלקה טובה, כמו הנוודים אשר רועים במרחבים בעקבות ההרס ומכלים את המדבר. הם בנו ערים נהדרות, וידעו לאגור את המים ולהפוך את המדבר מקור לעשר ולחיים טובים. בפטרה עברו שיירות אשר נשאו בשמים אל האימפריה הרומית. הזכרונות לממלכה המפוארת מהדהדים בין הסלעים בפטרה. סופם של הנבאטים עלום, הם נטמעו מן הסתם בעולם המוסלמי שכבש את המרחב. אני שבאתי ממדינת ישראל, עמדתי שם בפטרה, וחשבתי על הישראלים הצעירים שהלכו לפטרה למרות הסכנה, ושילמו על כך בחייהם.
PETRA_YAFAKFIR_1
"מטח היריות היה קצר. גנח אחד: נפצעתי – וידום. ענו רעיו בפה מלא עפר: הגענו אל הסלע האדום. מעבר להרים ולמדבר, אומרות האגדות, ישנו מקום, שאיש ממנו חי עוד לא חזר, והוא נקרא: הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום"

והנה עוד צילום אחד משם.
PETRA_YAFAKFIR_7מבט אחר על אותה מציאות: היום הכל אחרת, והמקומיים…. מחייכים אלינו מאד.
PETRA_YAFAKFIR_4

 

ינואר 11, 2015|