BHAGSO_14_resize

אחרי מסע פנטאסטי בקאשמיר, לאדק והימאצ'אל פרדש, שלושה שבועות מסע דחוס בחוויות מסחררות חושים  עם אוכל הודי נון סטופ  טוב לי להיות קצת עם הישראלים בדהאראמסלה.

נתיב החומוס והצ'יפס הישראלי בהודו, אני חושבת שזו ההמצאה הכי גאונית בעולם התיירות: עושה לי כיף חיים בהודו, להיות בבית לשבוע. בין המסעות, הצילומים, אחרי ההימאלאיה, לפני הלימוד של הודו הקשה, המרהיבה, המפחידה, האמיתית. ואראנאסי, קומבמלה, ראג'אסטן. עכשיו אני בחופש!

DSC05319_resize

זוהי חממה. כאן אפשר להיות בהודו ולהרגיש בבית. כאן קל להסתדר בזיל הזול, לחשוב בשקל ולשלם ברופי. יש שרק יושבים ונהנים בשפע המקומות הנחמדים שבשכונה, בבהאגסו. במסעדות, ויש אפילו ספריה ישראלית! אפשר גם לטייל במקדשים ובהרים שבסביבה, לחוות בודהיזם וגם טקס הינדי עם נרות וקטורת ופרחים – ובסוף היום לחזור אל הסביבה המוכרת והבטוחה שלנו. בעברית.

וכמובן – הקורסים. כאן לומדים. קורס בישול, שבוע יוגה, וויפאסאנה, גילוף בעץ תכשיטנות. הכל.

BHAGSO_01_resize

 

באכסניה "שלי" (SKY PIE בבהאגסו, האכסניה הכי הכי… 🙂  )השלטים בעברית, וכולם יודעים להגיד סבאבה ולספור בעברית ולהגיד את כל המחירים בעברית. כמו בכל מקום גם כאן אוכלים סלט ישראלי (טעים מאד!, עם מלח שמן כמו שאוהבים בבית, חתוך גדול, עם בצל או בלי בצל, עגבניות, מלפפון פלפל וזהו!) קפה הפוך (כן, חלש רותח ובלי קצף, כמו שאני אוהבת בדיוק), ואפל בלגי עם קצפת, שרותי כביסה בזול, אינטרנט בגרושים וטלפון בפרוטות,

SKY PIE_resize

החברה כאן קוראים לו שמש, הוא הודי אמיתי, אבל היה כבר בביקור בירושלים. כאן הוא מלך הודו, מדבר עברית קלה ומנהל הכל. אצלו אני שולחת חבילות לנכדים, ומטלפנת להגיד שלום בארץ, 8 רופי לדקה. צחוק.

BHAGSO_12_resize

והעקר – הרוב ישראלים כמוני, בני כל גיל. מארק מחצבה מטייל עם הילד, צביה שבה אני מיד מתאהבת עושה תהליכי החלמה ותכנון חיים לנשים באמצע החיים, שולמית מן ההרחבה במגידו וגדי ממזרע ועוד בני גילי ובעיקר הרבה פחות: כיף אמיתי. אפשר לשבת אתם, לספר על איך היה בצבא/בתנועה/באוניבסיטה או איך בנינו בית בהרחבה של המושב, או איך התחתנתי /התגרשתי/התאלמנתי או איך הנכדים – הכל לפי הגיל והמצב ומצב הרוח. וכן – לשתות קפה, ולקנח ב – BAHGSO CAKE – שזה ממתק כאילו הודי, אבל בעצם מיוצר לפי הטעם שלנו, הזרים. בסקויטים דחוסים, ריבת חלב ושכבת שוקולד חלב או שוקולד מריר עבה למעלה. מתוק טעים ונהדר, ואין לו כלום עם הודו, כמובן. אז מה?

BHAGSO_15_resize

 

 

BHAGSO_11_resize

בכל המקומות האלה סובבים אחי לחוויה ההודית, לובשים "בגדים הודיים" – שאף הודי לא לובש. מין אופנה מקסימה שתופרים אותה במיוחד בשבילנו, שרוצים להרגיש כותנה ולא סינטטי, קל ומשוחרר, וצבעוני, ובעיקר – סוג של תלבושת אחידה שמחברת אותנו לחבורה מלוכדת, סוג של מדים שעל פיהם אנחנו מזדהים, ומזהים את חברינו למסע. צעיפים גדולים זרוקים בנונשלאנטיות על הכתף מכנסיים רחבים וגופיות מיוחדות שלנו, מטריקו דקיק וצבעוני.

BHAGSO_22_resize

 

BHAGSO_13_resize

 

מנאלי, רישיקש, קאסול. (אתר חובה! שמעתם פעם על קאסול? לא, גם ההודים לא יודעים איפה זה – אבל ידוע ש"כל הישראלים" נוסעים לקאסול, לכפרים. מה עשיתם שם, אני שואלת? כלום, הם עונים לי, מה בדיוק צריך לעשות? היינו ביחד והיה כיף.) בקאסול הנוף נהדר. החיים עולים פרוטות והאכל משגע , עברית ומוסיקה ישראלית בכל פינה – מה עוד צריך התרמילאי?

ואני חושבת על החיילים שלנו, ועל החיילות, ועל הצעירים לפני ואחרי הלימודים, וגם עלינו, חברי לעשור הששי, שאנחנו אחרי הרבה דברים ולפני הרבה דברים… ומבינה מאד. שמחה שזה אפשר.

ולא הזכרתי את בית חבד, מסעדה בשרית!! בהודו, שומו שמיים, ואת הבית היהודי ואת מיזמי הרוח והנשמה היהודיים בכל פינה…..


העיקר – להיות מאושר. זו הנוסחה שכאן נושמים אותה כולם – ואיך – כאן זה ברור לגמרי: כאן הכל קל, זורם, כזה כאילו. חופשה מקסימה ונהדרת.
באמת היתה לי כאן חופשה נהדרת. פסק זמן מן העשיה, מן הרצון ללמוד, לדעת, להספיק. קחו את החיים בקלות!!! ככה זה נושם כאן מסביב.

DSC05291_resize

כאן – אני דווקא כן רוצה ללמוד, להספיק – אבל נזהרת. להספיק – כאן היא כמעט מילה מגונה.

שתי אמהות טסו אתי מכאן לדלהי, באו לראות את הבנים. אחרי צבא. יושבים כאן שמונה חדשים. כל חודש הן מעבירות לילד כסף לחשבון. גם זה קורה כאן.


 

ואחר כך נסעתי לאורצ'ה…. ולואראנסי. הגרעין הקשה של הודו.

ספטמבר 04, 2015|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *