אני נוגעת בקלילות בשני נושאים – הרצון לקשר אנושי בעזרת המצלמה – והאיכות המיוחדת של צילומים בזוית נמוכה.
תודה לחברי במועדון הצלמים של כפר תבור אותו חנכנו יחד השנה – אשר גורמים לי גם לחשוב. לא רק להקליק

כדאי מאד לרדת לברכיים……   למשל – לצלם בזויות נמוכות בשוק על יד בנגקוק – או בכל שוק אחר, בתאילנד, או בכל מקום אחר שבו מסחר מתנהל בגובה הבלטות ואנשים יושבים כורעים על הרצפה.
כדאי. לרדת נמוך עד גובה המוכרת. לרדת עד גובה המסילה או הדרך שבגדותיה מתנהל מסחר תוסס.

לא שיש לנו סיכוי ליצור מגע אנושי עם המוכרים. בשבילם אנחנו חלק מן הסחורה – אולי מקור להכנסה  – ונודה על האמת – בשבילנו הם מקור ענין, ויופי, ודי מהר אנחנו כבר לא שם. אורחים לרגע. חלק מן הזרם שמטריד ולא קונה כמעט דבר.


מדברים היום על אתיקה של התיירות….

אני מצלמת סבתא בת עשרים שנה יותר ממני. אני כורעת ברך לידה. היא לא רואה אותי. היא לא רוצה לראות אותי.
בנסיבות האלה אין לי סיכוי לקשר אנושי. בשבילי זה חומר למחשבה.
לא על רגל אחת. אני קוראת על זה. על אתיקה ויחסי מצלם מצולם. ובכלל – לומדת . גם מן הנסיון שלי..
אני יודעת  – שאני רוצה יותר מדי. זה בלתי אפשרי – בנסיבות האלה זה יותר מדי.

גם לקחת גם לתת. בנסיבות הקיימות זה בלתי אפשרי. הרי לא אקנה אצלה חצי קילו בשר….. חשבתי לשלם לה, אך היא – אפילו לא תוקעת בי מבט. אני אויר מוחלט.


כאילו לא כלום לא השתנה.


פעם קראו לזה קולוניאליזם. היום הוא שינה את פניו


תודה לידידי יותם יעקבסון על המאמר המאלף בנושא זה – הקליקו כאן


מרץ 02, 2018|

4 thoughts on “צילום מזוית נמוכה – הרבה סיבות טובות

  1. עדינה מלול 2 במרץ 2018 | 12:26 | הגב

    מקסים לנגוע בגובה העיניים ומתחת לזה

  2. אלה 2 במרץ 2018 | 13:51 | הגב

    מחשבות כל כך מעניינות ואנושיות תודה על השיתוף

    • אלה 2 במרץ 2018 | 13:52 | הגב

      מחשבות מעניינות ואנושיות. תודה

  3. יעל פסח 4 במרץ 2018 | 03:43 | הגב

    אף פעם, כמבוגרת, לא חשבתי שעולם נראה אחרת בגובה הברכיים.
    עד ש…. כשפרקנו את הבית של ההורים. לקחתי משם ספסל דקורטיבי עליו, תמיד, היו יצירות אומנות. את הספסל, הצבנו בסלון, מתחת לחלון גדול (זה היה עדיין בקרית גת).
    יום אחד נכנס אלינו אמרי, נכדנו שהיה אז בן כשנתיים וקרא: "זה הספסל של סבא אמיק……:
    כולנו "התפעלנו" מזיכרונו של הילד. בסלון הענק בביתם של הורי, כ – 40 ממ"ר, היו הרבה רהיטים דקורטיביים והוא "המוכשר" שם לב לספסל.
    אחי, שנכנס לחדר אמר:
    "תחשבו רגע אחד, כתינוק, נמוך, גובה העיניים שלו הגיע רק עד הספסל……"
    את, בחרת בגובה העיניים – מהברכיים ואכן, משם העולם נראה אחרת!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *