מחניודה – הכי שוק בישראל:
בשוק אני רוצה הכל: להיות. לראות. להסתכל. ובמיוחד להתבונן.  לקחת לי מכל הנפלאות אל העולם שלי בבית בגליל.
הכל קורה בשוק: אנרגיה זורמת באוויר:  קולות. מראות. צבעים. ריחות. ונעורים. וגם זיקנה, ויופי ירושלמי ששובה תמיד את לב המבקרים, ומשתקף היטב בצילומים כי זו – ירושלים!!! כיפות סרוגות. כיפות שחורות. גברים נשים ערבים ויהודים. זקנים וצעירים. אלף נקודות חיבור – ובמוקד – תמיד האנשים.
השוק – הכי אנחנו. שלנו. מחניודה – הכי שוק שיש בישראל.
 למושון בתודה על הטיפים

מרכז תרבות בשוק מקרין סרטים. לצעירים. מובן ששם כולם, ערבים ויהודים ואין הבדל ובימים טרופים כמו אלה זה מופלא ולא מובן באופן אוטומטי.

בערב כאן שלטון אחר- תרבות שונה: השוק בלילה לא דומה לשוק ביום:  בירה. מוסיקה. אורות צבעוניים, השתקפויות… ובעיקר הנעורים. פורצים.
אני מתגעגעת. אל עצמי כשהייתי בת עשרים. שלושים וארבעים. מתגעגעת….

אומרים שלשמחה אין גיל, אין גיל לאהבה, אין גיל  ליצירה . בשוק בערב, סופשבוע, אוכל מנגינות והמולה. כולם שמחים.

הבירות.

המזון משובח. רואים!!!


למרות שהחיים "קשים", כזה כאילו… טוב להיות בשוק.

אחד עושה עיניים לאשה נאה וצעירה –

ואיש אחר  עושה עיניים לי – צלמת שעלתה מן הגליל מכפר תבור לנשום אויר רוטט של שוק! בירושלים –  איזה חמוד!!!!!!!!!!!!

 בנות יפהפיות!!!

וחיוכים ענקיים מכל הלב עם בירות בכוסות של פלסטיק –

  וגולדה, גולדה מאיר על תריסי חנות הירקות.


אני רואה אדם חובש כיפה סרוגה יושב לבד בשוק, בערב. עם חיוך קטן קטן – הוא נהנה – רואים.  אני חושבת מחשבות – למה אנשים רוצים לסגור בלילה את השוק? ומה יהיה אתו?

כדאי, כדאי לצאת קצת מן הבית. אל השוק. לחלום וגם להיזכר, לחיות את החיים. להיות ירושלים.
השוק בירושלים לא דומה לתל אביב. כאן בשוק – רואים אותי, צוחקים אתי, ושואלים אותי מאין באת, ולמה מצלמת….. שונה מתל אביב. אחרת. שם – איש לעצמו, עם חבריו וכל השאר שקופים – לא כך בירושלים.

.זה טוב תמיד – בכל מצב ובכל גיל. להיות בירושלים.

אוקטובר 21, 2018|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *