קולקוטה – על הדרך – ביקור קצר בעיר גדולה במדינת בנגל בהודו.
ביקור קצר – רק ארבעה ימים –  לפני ה- KUNBH MELA: אירוע התכנסות של המונים, מיליונים בני אדם. מסעיר ומסקרן באללהאבאד, בעוד שבוע.

כמו פצצת אטום נחתה המציאות ההודית אל השקט שהבאתי מן הבית. מן הכפר שלי – מכפר תבור.
בום. הכל תוסס רועש וזז צבעים ריחות קולות ואנשים ואוכל ברחוב ובעיקר – מראות.
לצוד אותם. ללכוד אותם לרגע, ולחוות, לירוות
את החלום, המציאות הבלתי אפשרית של הודו.

למרות – שכך אומרים – בהודו הכל אפשרי.

מתוך שכבה עבה של אובך ואבק צהוב  העיר קולקטה מתגלה לי לראשונה. לא ירד כאן גשם ימים רבים – ובאויר העיר אבק, ריחות התבשילים . גווני ניחוח קינמון וזנגויל,  פלפל שחור וקרדמון (הוא הל במחוזותינו)… כורכום צהוב מאד בכל – וריח הבישול נישא מן הבתים, ומן הדוכנים הקטנטנים –  לרחוב
הוא מתערבב בריח דלק לא שרוף, עשן אשפה דולקת וריחות הבושם של פרחי פולחן, שרשראות כבדות כבדות פורחות ומבשמות את האויר.
שרכים  ומריגולד צהוב כתום בשפע. הפרחים בכל פינה.

כלכותה – כך אני זוכרת מימי ילדות: אנציקלופדיה שלי בצבעים? או אולי היה זה מעריב לנער? או דבר לילדים? בימים של פעם כלכותה היתה מושג ערטילאי מאד.
לעת בגרות הגעתי –
עיר ללא קבוצת גדולות של תיירים מכל קצווי הגלובוס. ברוב הזמן אני פרצוף אורח יחידי.
אני, המצלמה שלי ובעקר – הסקרנות לראות את הודו במבט נוסף. אחר. נקי מהשפעות. הודו כפי שהיא.

 

ינואר 10, 2019|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *