אולי זה בלבי. הגעגוע הקבוע אל המים, אל ההרים הנמוכים, גרניט אפור וגשם מזרזף כמעט תמיד, וגם סיפור של אהבה.
מנזר KYLMORE , חבל CONNEMARA.   
 קיילמור הוא מקום יפה מאד, כל כך יפה.  האגם כהה, אפל, מואר באור השמש לפעמים. נגוע בכתמי אדום פורח, והירוק עם אלף שינויים קטנים מן הכהה אל הבהיר מאד שולט בכל.
YAFA_KFIR_KYLMORE_02
 לקיילמור יש סיפור עם סוף עצוב. זה הסיפור של המקום אשר מושך אותי לשם, אל לב היער, ואל החברות שלי, הנזירות – שמשמרות את הסיפור של זוג צעיר, אנגלים ועשירים.
לא אספר הכל, נשאיר מקום לחלומות – אך כאן – הם התנפצו.
הנרי ומרגרט מיטשל באו  לאירלנד אל השממות של קונמרה לפני הרבה שנים. מאנגליה. הם אהבו את המקום ובנו שם את ביתם להם ולילדים אשר נולדו בינתיים, ואהבו את המסע – והיא, מרגרט, חלתה במסעה למצריים בקדחת הנילוס, ולא היתה יותר.

YAFA_KFIR_KYLMORE_07
בת 45 היתה במותה והנרי, בעלה, החזיר אותה בלב שבור לקבור אותה בקיילמור, בכנסיה גותית קטנה ומקסימה על שפת המים.

רואים את המגדל שלה, של הכנסיה בה נקברה מרגרט ב 1910, בתוך היער, מעבר לפנס.

YAFA_KFIR_KYLMORE_06

הוא לא חזר יותר לשם, הלך לגורלו כי לא יכול היה לשאת שם את הזכרונות, את הכאב, בתוך היופי שאיבד מטעמו.
שאר הפרטים כתובים במקורות,  הנזירות הבנדיקטניות שבאו למקום מבלגיה קנו את המקום אחרי המלחמה ההיא (WW2) ומשמרות את הבית, ואת הסיפור, ואת האהבה.

YAFA_KFIR_KYLMORE_01

את הנזירה נורין פגשתי שם לפני הרבה שנים, זו חברות שמשתמרת מעבר למרחק ולזמן ולים ולתרבות שמפרידה בינינו.
נורין היא נזירה קתולית וחייה קודש להתמסרות, ללא רכוש, ללא משאבים כספיים. היא אשה של חוש הומור ומסעות.

בתוך גלימת הנזירה יש נשמה של ילד.
אני אוהבת את נורין.

אני יודעת , שהמסע לשם הוא רק חלום, והביקור שלי הוא רק  מגע קליל מרחף, ובעיקר איסוף קטן של עוד קצת זכרונות מכל היופי והחן והחמדה.
זה רק מגע לרגע.
ותמיד געגועים:  ליופי ולקור, ולנשים הנפלאות ששם.   תמיד אני רוצה  להישאר. תמיד אני חוזרת אל ארצות החום, וכך חוזר חלילה.
YAFA_KFIR_KYLMORE_05

YAFA_KFIR_KYLMORE_04

 

אוגוסט 31, 2016|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *