זה מסע שלי אל הורי שכבר אינם אתי . ישראלית, נורמלית, דור שני .יצאתי לדרך לבדי.

קרקוב עיר נהדרת
קרקוב עיר נהדרת

אני – אשה של מרחבים ויופי.  מסעות.  כתיבה.  שיתוף ואהבה – למשפחה. לחיים. לחברים. לכל מה שאיננו  מובן לי מאליו.   ולא היה נחלת חלקם של ההורים שלי..
סובבת כאן בקרקוב הנהדרת. מתעקשת לרוות מיופיה של העיר הזו, עיר נפלאה.  עיר תרבות ומוסיקה, ארכיטקטורה נהדרת חנויות יפות  ותיירים וגלידה,
קיץ.  מוסיקה, שופן וכלייזמרים וסיורים בעיר העתיקה וגם ברובע היהודי.

אושוויץ קרובה מאד. אני לא נוסעת לשם.  מותר לי לא.

KRAKOW_YAFAKFIR_08

פקידת הקבלה במלון שואלת בתום –  וסימן שאלה בעיניה היפות – למה אתם הישראלים רוצים לנסוע רק לאושוויץ? הרי פולין כל כך יפה.
לדעתי גם היא דור שני. אינה מבינה את מה שלא ניתן להסביר.

צמד אוקראינים מחייכים אלי בלבוב
צמד אוקראינים מחייכים אלי בלבוב



זה המסע שלי – יצאתי לדרך שלי. לגעת בחיי הורי.
לא חפרתי בארכיונים, ואין לי עניין ברכוש, איני יודעת איפה גרו – וזה לא חשוב.
הכל אבד בתהום הנשיה.
רוצה רק לגעת. להיות. לנשום את האוויר שהם נשמו. שם.

נאנגקיקה, חברה מ"סרווס" בבלארוס
אנג'ליקה , חברה אישית שלי  במינסק

המסלול שלי

מינסק בבלארוס – אמא שלי

וורשה על הדרך

דובנו ליד לבוב- היום אוקראינה ופעם פולין – אבא שלי

קרקוב על הדרך:

מקרקוב אני עולה להרי הטטרה היפים, לזאקופנה, לכבוד לנה קיכלר שהצילה ילדים אחרי המלחמה והעלתה אותם לארץ. לנה קיכלרכתבה את הספר 100 ילדים שלי. ספר שקראתי שוב ושוב בנעורי.

ואחרי הכל –  מסע אל ההרים.  באוסטריה, ליד ZELL AM SEE  בשיא יופיים של הרי האלפים יש אנדרטה לנמלטים, לפליטים, שעברו את ההרים בלילות בדרך לאיטליה, למחנות המעבר, לאניות המעפילים – אל החופש.

אבי וגם  אמי חצו את ההרים – אל אניות המעפילים על שפת הים התיכון.

אבי – בצעירותו בדובנו גוייס בכח לצבא הרוסי שכבש ונשלח למרחקים – גם לסיביר. בהעדרו – הגרמנים רצחו באופן שיטתי את 12 אלף היהודים ביריות, היישר אל תוך בורות.
אבי ידע לשרוד. הוא הגיע לאיטליה, לאנית המעפילים "אף על פי כן" שנתפסה בחיפה ונשלחה בטוב לבם של השליטים הבריטיים לגלות בת שנתיים בקפריסין –  עד הקמת המדינה.

חצר בכפר ליד דובנו, כמו שאבי היה מספר כלום לא השתנה
חצר בכפר ליד דובנו, כמו שאבי היה מספר. כלום לא השתנה

אמי –  במינסק הבינה שצריך לברוח .
אביה פחד – קיווה שהגרמנים יבואו ויחזירו לו את המפעל הקטן שהקומוניסטים הלאימו וגרמו לו השפלה ועוני. הוא וסבתי וילדיו – נשארו – ונרצחו אל הבורות.
אמי ברחה מן הבית עם אחותה – וניצלה. היא הדריכה ילדים במחנות המעבר, התגלגלה עד צרפת ושם עלתה על אקסודוס. גם היא – בטוב לבה של בריטניה – נשלחה בחזרה לגרמניה – עד עלייתה לארץ, עם הקמת המדינה..

פליטים היום בבלארוס. . האם אכפת לנו ?
פליטים היום בבלארוס. האם אכפת לנו ?

 


את מסכימה להצטלם, שאלתי? למה? כי את יפה? ואז לקחה את הכלב ועמדה מולי. היא אוקראינית. דור שני. נורמלית לגמרי
את מסכימה להצטלם, שאלתי? למה? כי את יפה? ואז לקחה את הכלב ועמדה מולי. היא אוקראינית. דור שני. נורמלית לגמרי
[/fusion_text]
יולי 22, 2017|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *