קדושה ופחד

בטיילת אור זריחה

שקד ורוזמרין ואבן ירושלמית.

לבנדר ריחני שתול במדרונות.

ממול – העיר, והר הבית שט באובך, כיפתו זהב, ואבנים בכל.

עיר של אבן וקדושה:

בוקר טוב ירושלים.

באתי אמש,

גם אני כעת בין תושביך.

אוהביך.

נידונים לך, גם אני.

כמו גרגר בתוך הנצח.

גם אני, ירושלים, גרה בך.

גם אני.

בטיילת אור זריחה: בחלוני מדבר,

הרבה צריחים של מסגדים והאבק מן המדבר עולה ומכסה הכל.

אותי.

את השכנים ממול: בית לחם וצור-באחר במדרון שמול החלונות שלי.

אבק בהיר על המרפסת.

אור חזק

וחלומות.

הרבה.

בוקר ראשון אחרי שעברתי לגור בירושלים, טיול בטיילת ארמון הנציב,  ספטמבר 2006


טיילת ארמון הנציב

,2012_IRELAND_125_resize

בוקר במדרון: דומם, רגוע

ערפילי,

שקט עד פחד.

החרוב פורח.

לפריחה יש ריח רע של כח,

אלימות בו חבויה, צופנת פורענות.

באויר שלווה , היא מדומה.

 נחה מול ההר שלי,
ירושלים.

עיר שלווה, ומשקרת:

עיר שלווה – ןאלימות רוחשת בין קירות האבן.

עיר שקטה – וקול הפיצוצים ממתין בתוך קני המשגרים.

כאילו רגועה

אבל אני יודעת: מחשבות חורשות רעות צפות בעמק.

כמו אדים של רעל הן חולפות:

על הבתים,

על העצים.

רגע ,ותנחתנה,

הרס ואימה בשובלן.

ינואר 11, 2015|