נסעתי רחוק, לצפון  כדור הארץ, אל בודו (Bodø ), עיירה קטנה בצפון נורבגיה. חלמתי לחזות בשמש מאירה בשעת חצות.
בודו זה כמעט הכי צפון  שאנשים גרים:  היא – צפונה לקו הרוחב שנקרא "חוג הקוטב הצפוני"  – זה שמצפונה לו בקיץ היממות מוארות  בלי לילה, בלי חושך. Bodu_35_resize

זה היה בחודש יולי, שנת 2005  בקיץ. השעה הייתה עשרים דקות לקראת חצות –  וליתר דיוק  23:39:06.
השקפתי אל הים: הכל הואר באור ורוד, ותכלת השמיים עוד היתה מעל. רק האופק האדים  באור שקיעת השמש.
צפיתי אל האי ההררי ממול, בתוך המים.
ואז – חוויתי את הלילה הקצר שראיתי מעודי.  למעשה לא היה זה לילה כלל. הייתה שקיעה, הייתה זריחה, בלי חושך ביניהן.

Norwaay_Bodu_Midnightsun_5     Norwaay_Bodu_Midnightsun_5

Norwaay_Bodu_Midnightsun_6      Norwaay_Bodu_Midnightsun_7

השמש השוקעת הנמיכה,  אט ירדה אך  לא יותר נמוך מקו האופק. ירדה, ואז התחילה לעלות!!  לרגע, בעודה עולה,  חלפה מאחורי ההר, ואחרי דקות   המשיכה לעלות מעבר לו. בשש דקות אחרי חצות (00:06:49)  היה ברור שזו זריחה, ויום חדש, צעיר, באור מלא נולד אל העולם.
יום בלי לילה, יממה מוארת.

ואני – חשבתי על אלוהים שלנו. איך שתקראו לו, שתכנן הכל. זריחות, שקיעות, סיבוב כדור הארץ – ובהקשר הזה – איך סידר לנו קיץ, חורף, אביב וסתיו, ומעגל חיים של לידה וצמיחה וקמילה ומוות. ומה שביניהם.

פעם לימדתי גיאוגרפיה. הבנתי אז את גודל מעשה הבריאה, את תנועת כדור הארץ סביב השמש, ומה שקצת פחות ידוע – את העובדה הפשוטה, וגם עוצרת נשימה במשמעות שלה, שאלוהים שלנו קצת היטה הצדה את הציר. בזכות הנטיה הזו, של ציר כדור הארץ –  יש לנו אביב וסתו וחורף קיץ ועונות, שלכת, שלג וחמסינים ועתות שמתחלפות ומכתיבות לנו את הרגשות והשירים והשמחה בהתחדשות, וצער הקמילה.

וההסבר – למי שמעונין, למטה.

 


 

במקומות שונים על פני כדור הארץ, אורך היום ואורך הלילה שונים ולא זהים, גם אם זה אותו יום בשנה: במדינת אקוודור (שוכנת על קו המשווה, ומכאן שמה (קו המשווה = EQUATOR)  גיליתי שהיום והלילה שווים תמיד: השמש זורחת בשש בבוקר ושוקעת בשש בערב, כל השנה. אין קיץ ואין חורף. כך גם במדינות אחרות שקו המשווה עובר בהן: בצפון ברזיל, בקולומביה, בקניה שבאפריקה, ועוד.

1
אצלנו, בישראל, היום הארוך ביותר של הקיץ הוא בן כ-14 שעות, והלילה קצר, בן 10 שעות. בחורף זה הפוך – הימים קצרים והלילות ארוכים.
בצפון סקוטלנד, בעיר INVERNESS,  השמש שוקעת בקיץ בשעות מאוחרות, וזורחת בשעות הקטנות של הלילה:  היום בשיא הקיץ הוא בן 18 שעות . הלילה כמובן קצר מאד – בן 6 שעות. בחורף חושך רוב היממה…
בצפון הרחוק של נורווגיה, בעיירה בודו ועוד צפונה לה לילות הקיץ טובלים  באור. אין שעות של אפלה,  ואור היום נמשך בלי חשכה במשך כל היממה.
בחלק הדרומי של הכדור שלנו הכל הפוך: דרומה מקו המשווה, בארצות כמו דרום אפריקה, אוסטרליה, ארגנטינה. קיץ כשאצלנו חורף, וכשהימים שלנו הולכים ומתקצרים לקראת החורף – שם הולך ומתארך הלילה, והחורף מתקרב.

onot

ההסבר מרתק ובעיקר מעורר התפעלות:  השמש עומדת במקומה בחלל. כדור הארץ מסתובב  סביב צירו (ציר כדור הארץ הוא הקו הדמיוני הנמשך  מן הקוטב הצפוני אל הדרומי) במשך יממה, וגם  מסביב לשמש במשך שנה. הסיבוב סביב הציר יוצר את המעבר בין יום ולילה וחוזר חלילה, על פי  מיקומנו מול השמש, והסיבוב השנתי – את העונות.

השינוי באורך היום והלילה, וגם המעבר בין העונות נקבעים על ידי עובדה מעניינת מאד : ציר כדור הארץ אינו ניצב (בזוית של 90 מעלות) אל המישור הדמיוני  אשר חותך את כדור השמש ואת כדור הארץ במרכזם (מישור המילקה)  אלא נטוי אליו . לכן הקוטב הצפוני פונה תמיד, תמיד, אל נקודה אחת בחלל – אל כוכב הצפון. אילו היה הציר ניצב  – היה היום  תמיד בן 12  שעות, וכך גם הלילה. הימים היו שווים ללילות ולא היו עונות במשך השנה.  אבל – הציר נטוי. התוצאה של צורת הסיבוב הזו היא שיש לנו ימים קצרים בחורף וארוכים בקיץ, וגם עונות שנה שמתחלפות, כשהימים הולכים ומתקצרים (הסתיו והחורף) ומתארכים (אביב וקיץ).

מרתקת לא פחות היא העובדה שבחצי כדור הדרומי הכל הפוך. כשיש אור ושמש בחצות בקיץ  בצפון הרחוק – הכל חשוך, אפל וקר כשמקרבים לקוטב הדרומי: השמש לא זורחת כלל….

 

יוני 26, 2015|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *