הר ליד ביתי. נמוך ורב פנים ורב צורה וצבע.  ההר בחלונות שלי. בחלומות שלי.  צנוע, אך  קובע את נוף. כשאני עומדת על ראשו אני גבוהה ומרחפת, יודעת שיש לאן ללכת, ויש תמיד לאן לחזור.

 גפן זית תאנה ופטרוזיליה בשדות. זלזלות קשורות בחוט ממסגרות לי את היופי. טוב לגעת בעלים, לחוש את הזרימה של החיים עולה למעלה מן האדמה לניצנים. כך אני נוגעת בנעורים. ומתחדשת עם הגפן. כל  שנה אני חוזרת ופורחת עם השקדיות והזיתים.ההאדמה חומה וחרושה, הקש צהוב והשמים תכלת.  הצבעים קושרים אותי לטבע, אל האדמה ולשמיים. 

זה המקום שלי  לחלומות, להרהורים. בערב המראה אחר,והירח, דק,
חרמש דקיק למעלה בשמיים הסגולים.  מבטיח לי ששוב תזרח השמש מול ההר, מחר.
ערב על העמק. שם למעלה במנזר הנזירות הולכות לישון.

קמתי בבוקר.  ראיתי. שמיים מכוסים פנינים. תכול, צהוב, ושלל צורות יפהפהיות למעלה.
יצאתי מן הבית. זריחה יפהפיה מצד מזרח.  אני מפנה פני למערב, ואור זוהר, בוקע,
במערב
ובמזרח עולה השמש…..

 אני מודה. ועולה בי זמר ישן ונוגע ללבי  –
לָמָּה זֶה תִּשָּׂא עֵינֵיךָ,
לַמֶּרְחָק בַּקֵּשׁ אָשְׁרֶךָ?
שׁוּר! הֵן כָּאן כָּל טוּב עוֹלָם,
אַךְ מֵעֵינְךָ הוּא נֶעֱלָם.
מילים: לא ידוע תרגום/נוסח עברי: יהודה שרת לחן: פרנץ יוזף היידן
ינואר 11, 2015|