בלוג אישי – סוג של מכתב

/בלוג אישי – סוג של מכתב

איסטנבול לגעת בפחד: מסע אישי מניו זילנד לגליפולי

פעמיים, באפריל, חוויתי בניו זילנד  את ANZAC DAY – יום הזכרון. יום אנזא"ק נחגג כל שנה באוסטרליה וניו זילנד. יום זה הוא יום זיכרון   לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. הטקסים נערכים ב-25 באפריל – יום נחיתת הכוחות הראשונה בגליפולי בשנת 1915 בחוף התורכי. הד  מפתיע לניו זילנד פגש אותי באיסטנבול, בדרך אל השוק. בדרך מניו זילנד עצרתי לבדי, לחמישה ימים באיסטנבול: […]

הדרך האטלנטית הפראית – באירלנד

חזרתי ממסע אישי מאד אל הצפון הרחוק הקר והפרוע של האי הכי ירוק על פני כדור הארץ – אירלנד. נסעתי, והלכתי, ואהבתי, וצילמתי – וכשחזרתי אל שולחן העבודה שלי גיליתי – אין לי צילומים. הכל נמחק – בשל טעות אנוש. בכל זאת – לשתף אתכם ביופי – מצאתי את הסרט הקצר הזה: הדרך האטלנטית הפראית […]

צילום מזוית נמוכה – בתאילנד וניו זילנד ובכל מקום על פני כדור הארץ

על האיכות המיוחדת של צילומים בזוית נמוכה. כן – כדאי מאד לרדת לברכיים……   לשכב על הרצפה…  כדי לראות – צריך להתקרב. לרדת אל האדמה. ביער ביו זילנד נגעתי באדמה. כששכבתי שם בדשא  הירוק – הפטריות הזכירו לי ימי ילדות.  מן הזוית הנמוכה שכחנו את הכל – והן, הפטריות הקטנטנות מילאו את שדה הראיה שלנו באדום לבן […]

ללכת. ניו זילנד בכפות רגלי. פשוט ללכת.

ללכת. לנוע. להיות בטבע. לצלם. להיות עם חברים. להרחיק נדוד – ולחזור. לראות את העולם שהוא גדול נפלא ומסקרן. ושוב להתחמם בחיק המשפחה. החברים. זה החלום. מוקדש בהערכה רבה לד"ר בזיל קאופמן, אורתופד, מנתח ברכיים. לדר אמין שניפי – רופא המשפחה הנפלא שלי. לדודי פוקס  – פיזיותרפיסט מומחה מכפר קיש – שליווה אותי לארך כל הדרך. לפני […]

השפיץ של העולם – בדרך לניו זילנד: הונג קונג, ביקור בזק והלם תרבותי

הונג קונג – החל מנמל התעופה – הכל הדור, נקי, עשיר מאד , נוצץ, ומשתקף. הכסף מדבר מכל פינה. זו עיר בלי  סנטימטר שאינו מושקע ומטופח ומתוכנן, ומהודר מאד. וגם – שקט. בלי צעקות. בלי יריקות. עידן חדש. שבעה מיליון סינים חיים את החלום שהתגשם להם על אלף ומאה קילומטרים רבועים. הכי צפוף. הכי יפה. שקט. […]

הצילום הוא החיבור שלי לאנשים.

אני מסיימת עבודה על ספר צילומים שלי בהוצאה ביתית. פורטרטים. אנשים.  מדריכה אותי מורתי, נורית ירדן. הנה מעטים מהם. הצילום שלי הוא שירת האנשים. הצילום מחבר אותי לאנשים. הוא מסייע לי להנמיך מחסומים, מבטל חשש וחשדנות. עם המצלמה אני חווה עולמות שונים משלי: אני אורחת רצויה, כי יש לי לעתים משהו לתת, לא רק לקחת. כך – בשוק. […]

מכתב מחוץ לפרוטוקול – שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה

שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה: נחמה וחום נשי עוטפים אותי בתוך מסע אל צל המוות השואה והבריחה או – איך את נוסעת לבד? ם עמי את מדברת? מי עוזר לך? לקראת חצות אני עומדת אבודה מול לוח  הרכבות הענק בתחנת הרכב של מינסק.  הכל כתוב באותיות קירילות. אני יודעת לקרוא אותן. מוצאת את השורה […]

כיף בפולניה, אזכרה אישית שלי ללנה קיכלר, וזאקופנה על הדרך

בצילום – בחור נחמד קופץ לי מול המצלמה בקרקוב, בככר השוק הנפלאה. הגרמנים… הם לא הרסו אותה… רצו שתהיה להם עיר בירה מן המוכן לפולין הכבושה. אב נולד בפולין. בנה חיים למשפחתו בארץ ישראל אחרי המלחמה. חיי בנויים מרסיסים שמודבקים בדבק התשוקה לחיות . שנים רבות לא עסקתי כלל  ב"דור שני" –  וטוב שכך. עסקתי בחיים. […]

קרקוב: פיצה? אושוויץ? במה תבחרו? מכתב מעיר נהדרת.

אני יפה כפיר – דור שני לשואה, לפליטות. אם שכולה ליעל שנהרגה בפיגוע חבלני, ומסע שלי אל הורי שכבר אינם אתי לצערי. תודה לכל חברי על האזן הקשבת. אני ישראלית, הכי נורמלית, הכי פוסט טראומטית, דור שני מאד. אשה של מרחבים ויופי מסעות כתיבה שיתוף ואהבה. למשפחה. לחיים. לחברים. לכל מה שלא מובן לי מאליו. […]

איך גיליתי במקרה בדובנו באוקראינה את בית הכנסת– בבר של וודקה ועשן סיגריות.

פעם היו כאן יהודים…..  היום אולי רק אני – עומדת בדובנו מול בר של יין בירה ושולחנות מתכת וגברים לרוב – מקום שלא מומלץ  להכנס אליו. אני שואלת את עצמי…. אז מה בדיוק את מחפשת כאן? את הידוע והמוכר?   וכמובן נכנסת. כולם מסתכלים עלי מיד. היא – קמה ומושיטה לי יד. שמה אנה, והיא יפהפיה. […]