בלוג אישי – סוג של מכתב

/בלוג אישי – סוג של מכתב

ללכת. ניו זילנד בכפות רגלי. פשוט ללכת.

ללכת. לנוע. להיות בטבע. לצלם. להיות עם חברים. להרחיק נדוד – ולחזור. לראות את העולם שהוא גדול נפלא ומסקרן. ושוב להתחמם בחיק המשפחה. החברים. זה החלום. מוקדש בהערכה רבה לד"ר בזיל קאופמן, אורתופד, מנתח ברכיים. לדר אמין שניפי – רופא המשפחה הנפלא שלי. לדודי פוקס  – פיזיותרפיסט מומחה מכפר קיש – שליווה אותי לארך כל הדרך. לפני […]

השפיץ של העולם – בדרך לניו זילנד: הונג קונג, ביקור בזק והלם תרבותי

הונג קונג – החל מנמל התעופה – הכל הדור, נקי, עשיר מאד , נוצץ, ומשתקף. הכסף מדבר מכל פינה. זו עיר בלי  סנטימטר שאינו מושקע ומטופח ומתוכנן, ומהודר מאד. וגם – שקט. בלי צעקות. בלי יריקות. עידן חדש. שבעה מיליון סינים חיים את החלום שהתגשם להם על אלף ומאה קילומטרים רבועים. הכי צפוף. הכי יפה. שקט. […]

הצילום הוא החיבור שלי לאנשים.

אני מסיימת עבודה על ספר צילומים שלי בהוצאה ביתית. פורטרטים. אנשים.  מדריכה אותי מורתי, נורית ירדן. הנה מעטים מהם. הצילום שלי הוא שירת האנשים. הצילום מחבר אותי לאנשים. הוא מסייע לי להנמיך מחסומים, מבטל חשש וחשדנות. עם המצלמה אני חווה עולמות שונים משלי: אני אורחת רצויה, כי יש לי לעתים משהו לתת, לא רק לקחת. כך – בשוק. […]

מכתב מחוץ לפרוטוקול – שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה

שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה: נחמה וחום נשי עוטפים אותי בתוך מסע אל צל המוות השואה והבריחה או – איך את נוסעת לבד? ם עמי את מדברת? מי עוזר לך? לקראת חצות אני עומדת אבודה מול לוח  הרכבות הענק בתחנת הרכב של מינסק.  הכל כתוב באותיות קירילות. אני יודעת לקרוא אותן. מוצאת את השורה […]

כיף בפולניה, אזכרה אישית שלי ללנה קיכלר, וזאקופנה על הדרך

בצילום – בחור נחמד קופץ לי מול המצלמה בקרקוב, בככר השוק הנפלאה. הגרמנים… הם לא הרסו אותה… רצו שתהיה להם עיר בירה מן המוכן לפולין הכבושה. אב נולד בפולין. בנה חיים למשפחתו בארץ ישראל אחרי המלחמה. חיי בנויים מרסיסים שמודבקים בדבק התשוקה לחיות . שנים רבות לא עסקתי כלל  ב"דור שני" –  וטוב שכך. עסקתי בחיים. […]

קרקוב: פיצה? אושוויץ? במה תבחרו? מכתב מעיר יפה ונהדרת.

זה מסע שלי אל הורי שכבר אינם אתי . ישראלית, נורמלית, דור שני .יצאתי לדרך לבדי. אני – אשה של מרחבים ויופי.  מסעות.  כתיבה.  שיתוף ואהבה – למשפחה. לחיים. לחברים. לכל מה שאיננו  מובן לי מאליו.   ולא היה נחלת חלקם של ההורים שלי.. סובבת כאן בקרקוב הנהדרת. מתעקשת לרוות מיופיה של העיר הזו, עיר נפלאה.  […]

איך גיליתי במקרה בדובנו באוקראינה את בית הכנסת– בבר של וודקה ועשן סיגריות.

פעם היו כאן יהודים…..  היום אולי רק אני – עומדת בדובנו מול בר של יין בירה ושולחנות מתכת וגברים לרוב – מקום שלא מומלץ  להכנס אליו. אני שואלת את עצמי…. אז מה בדיוק את מחפשת כאן? את הידוע והמוכר?   וכמובן נכנסת. כולם מסתכלים עלי מיד. היא – קמה ומושיטה לי יד. שמה אנה, והיא יפהפיה. […]

משם בקעו חיי. אמי. אמה. אני. בנותי . כולנו באנו מן העיר הזו. מינסק . מכתב מספר 3

למסע הזה הגעתי  חפה מכל ידע. לא למדתי, לא התכוננתי. לא חפרתי ברשומות. לא באתי לחפש עקבות, וודאי שלא רכוש. המטרה שלי ברורה. עקבות הורי. לנשום את האויר במולדת שלהם. להיות. ובעיקר – להרגיש. שתי צילומים ישנים בתרמילי, מצאתי עיר יפהפיה, תוססת לכאורה – ששכחה כמעט הכל. עיר שחיה את המאה העשרים ואחת – בדרכה, עם […]

מינסק -אני מבינה איך השמש זרחה והשוחט שחט

אני מגיעה למינסק בבלארוס והיא מדהימה ביופיה. מחר אחקור את הנושא היהודי – ובינתיים – המלון שלי מקסים. ירוק. יפה על רקע השמיים הכחולים עם עננים תמימים אשר ראו רואים וגם יראו הכל בדומיה. הם הינומה לפני האל אשר צופה בנו ממעל. אל שתקן. באתי למצוא חוטים של זכרון. אני – יגעה מן החמסינים, הזיעה, […]

שלום – אני נוסעת – אל הזכרון שלא היה לי מעולם.

לחברי – ברכת קיץ נהדר. קיץ של מסעות וטיולים ואהבה ומשפחה, שמחה ולימודים וצילומיים – וכל מה שהלב רוצה. אני – נוסעת השנה אל הזכרון שלא היה לי מעולם. הורי היו "מכחישי שואה" – התאמצו וגם הצליחו להדחיק, לשכוח, לא לזכור. אמי אוהבת. מסורה . אשה עם כאב שאין לו פתרון. עם חרדות לבת שלא תרוץ […]