ברלין – מבט ראשון אל עיר פלאות נוצצת.

ברלין:  מבט ראשון. לפני צאתי – ריפרפתי במהירות בין כתבות ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם. המציאות בעיר הזאת עולה על כל ההבטחות. אכן – אני רואה כאן שלל צבעים, אורות. צילום ואמנות, אופנה, חיים קלים, טובים. חיים שקטים בלי מלחמות. העיר יפה ומצטלמת נהדר. ברלין – […]

צילום מזוית נמוכה – מבט אחר, שונה ורענן.

על האיכות המיוחדת של צילומים בזוית נמוכה. כן – כדאי מאד לרדת לברכיים……   לשכב על הרצפה…  כדי לראות – צריך להתקרב. לרדת אל האדמה. ביער ביו זילנד נגעתי באדמה. כששכבתי שם בדשא  הירוק – הפטריות הזכירו לי ימי ילדות.  מן הזוית הנמוכה שכחנו את הכל – והן, הפטריות הקטנטנות מילאו את שדה הראיה שלנו באדום לבן […]

איסטנבול לגעת בפחד: מסע אישי מניו זילנד לגליפולי

גם בגן העדן יש הדים למלחמות. גליפולי ויום הזכרון הניו זילנד. בשבילי ניו זילנד – רוגע ירקרק: נופים, וחברים,  טרקים והרים וקרחונים, ונחלים צלולים. פעמיים, באפריל, חוויתי בניו זילנד  את ANZAC DAY – יום הזכרון. יום אנזא"ק נחגג כל שנה באוסטרליה וניו זילנד. יום זה הוא יום זיכרון   לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. הטקסים נערכים ב-25 באפריל – […]

צילום מזוית נמוכה – בתאילנד וניו זילנד ובכל מקום על פני כדור הארץ

על האיכות המיוחדת של צילומים בזוית נמוכה. כן – כדאי מאד לרדת לברכיים……   לשכב על הרצפה…  כדי לראות – צריך להתקרב. לרדת אל האדמה. ביער ביו זילנד נגעתי באדמה. כששכבתי שם בדשא  הירוק – הפטריות הזכירו לי ימי ילדות.  מן הזוית הנמוכה שכחנו את הכל – והן, הפטריות הקטנטנות מילאו את שדה הראיה שלנו באדום לבן […]

ללכת. ניו זילנד בכפות רגלי. פשוט ללכת.

ללכת. לנוע. להיות בטבע. לצלם. להיות עם חברים. להרחיק נדוד – ולחזור. לראות את העולם שהוא גדול נפלא ומסקרן. ושוב להתחמם בחיק המשפחה. החברים. זה החלום. מוקדש בהערכה רבה לד"ר בזיל קאופמן, אורתופד, מנתח ברכיים. לדר אמין שניפי – רופא המשפחה הנפלא שלי. לדודי פוקס  – פיזיותרפיסט מומחה מכפר קיש – שליווה אותי לארך כל הדרך. לפני […]

הצילום הוא החיבור שלי לאנשים.

אני מסיימת עבודה על ספר צילומים שלי בהוצאה ביתית. פורטרטים. אנשים.  מדריכה אותי מורתי, נורית ירדן. הנה מעטים מהם. הצילום שלי הוא שירת האנשים. הצילום מחבר אותי לאנשים. הוא מסייע לי להנמיך מחסומים, מבטל חשש וחשדנות. עם המצלמה אני חווה עולמות שונים משלי: אני אורחת רצויה, כי יש לי לעתים משהו לתת, לא רק לקחת. כך – בשוק. […]

מכתב מחוץ לפרוטוקול – שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה

שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה: נחמה וחום נשי עוטפים אותי בתוך מסע אל צל המוות השואה והבריחה או – איך את נוסעת לבד? ם עמי את מדברת? מי עוזר לך? לקראת חצות אני עומדת אבודה מול לוח  הרכבות הענק בתחנת הרכב של מינסק.  הכל כתוב באותיות קירילות. אני יודעת לקרוא אותן. מוצאת את השורה […]

כיף בפולניה, אזכרה אישית שלי ללנה קיכלר, וזאקופנה על הדרך

בצילום – בחור נחמד קופץ לי מול המצלמה בקרקוב, בככר השוק הנפלאה. הגרמנים… הם לא הרסו אותה… רצו שתהיה להם עיר בירה מן המוכן לפולין הכבושה. אב נולד בפולין. בנה חיים למשפחתו בארץ ישראל אחרי המלחמה. חיי בנויים מרסיסים שמודבקים בדבק התשוקה לחיות . שנים רבות לא עסקתי כלל  ב"דור שני" –  וטוב שכך. עסקתי בחיים. […]

קרקוב: פיצה? אושוויץ? במה תבחרו? מכתב מעיר נהדרת.

אני יפה כפיר – דור שני לשואה, לפליטות. אם שכולה ליעל שנהרגה בפיגוע חבלני, ואלמנתו של עמירם סימון, בן שלוחות,  שמת מוקדם מדי זמן מדי אחרי נישואינו השניים. משתפת אתכם במסע שלי אל הורי שכבר אינם אתי לצערי. תודה לכל חברי על האזן הקשבת. סליחה שאני מציגה לכם את הכאב הזה בתוך חופשת הקיץ אני ישראלית, […]

איך גיליתי במקרה בדובנו באוקראינה את בית הכנסת– בבר של וודקה ועשן סיגריות.

פעם היו כאן יהודים…..  היום אולי רק אני – עומדת בדובנו מול בר של יין בירה ושולחנות מתכת וגברים לרוב – מקום שלא מומלץ  להכנס אליו. אני שואלת את עצמי…. אז מה בדיוק את מחפשת כאן? את הידוע והמוכר?   וכמובן נכנסת. כולם מסתכלים עלי מיד. היא – קמה ומושיטה לי יד. שמה אנה, והיא יפהפיה. […]