קירבה לרגע – וחיים של איש נוגעים לרגע בחיי. בזכות המצלמה.

זה קרה בלונדון – שם  נפגשנו. על הגשר. הומלס – ואנכי, עם המצלמה. הוא מצחצח נעלים לפרנסתו  – קרוב למגדלי פאר גלריות ובתי קפה. אני בדרכי ל- TATE MODERN – מוזיאון ענק ובו תערוכה של NAN GOLDIN  שצילמה בצעירותה גם סבל וכאב… שוחחנו. הוא סיפר – אני הקשבתי. בלילה הוא ישן בתוך קרטון גדול. ליד […]

לצלם – למען מטרה, עם משמעות, לנתינה , להביא טוב, לאהוב. האלמנות של הודו ואני

"לאלמנות צריך לארגן טיולים בנפרד. לא נעים להן בחברת הזוגות הנשואים – ולמה להקשות עליהן? וגם לזוגות לא נעים בחברת האלמנות… עדיף להן להיות בטיולים מאורגנים – בקבוצות של אלמנות כמוהן"… את המילים האלה בדיוק שמעתי בכפר תבור,  מפי אשה מן השורה. שכנה של חברה. אני שחוויתי נישואים , וגירושים, ופרק ב בנישואים שניים, ואלמנות,  […]

מכתב אישי עם הרבה צילומים – ובסופו ההודעות! על כל מה שכיף לעשות ביחד!

חברי סולדים מן המיליים  – זקן. זקנה. זיקנה – או הזדקנות. זה מזכיר את הקירבה למוות. וסבל כמובן. ומחלות. לי ברור שהמילים האלה הן הרבה יותר. יודעת שלא תמיד היו הנעורים פולחן והזיקנה – קללה. אני בוחרת נקודת מבט אחרת. טוב לי להיות עכשיו – בדרך לזיקנה. אני יודעת – ביהדות זיקנה היא מילה של […]

בין בני ברק להודו – מילים מהלב תכניות ומסעות, מפגשים…. כל מה שמחבר אותי לאנשים.

"חיינו הסודיים משתוקקים להתגלות מי יפתח את דלתות הלב נכון להפצע." כך כותבת טלי וייס – המשוררת הישראלית האהובה עלי בספרה החדש – "השעה היפה". ואכן – בשבילי – המסע, והצילום, הם דרך לפתוח את דלתות הלב. לגעת בחיים.  באנשים. בטבע. ביופי וגם בכיעור. זו תשוקה שלא עוברת – ועם השנים – מתגברת והולכת. לכן […]

אשה אנגליה עם כאפייה שחור ולבן

"אני חברה בקבוצה של תושבי TOTNES   התומכים בפלסטינים…"  –  כך כתבה לי אדל (השם בדוי, האשה אמיתית), במכתב – לפני שאירחה אותי בנדיבות וחום לשני לילות בביתה. היא ענתה לפנייתי במסגרת חברותנו המשותפת ב SERVAS   ארגון עולמי שכל כולו שלום, אחוות אדם ומסעות. אנחנו מארחים מטיילים ומתארחים במסעותינו  – וגם אני לא פעם מארחת בביתי […]

גלויה איסלנדית עם 19 צילומים.

איסלנד התגלתה לי מאוחר- בהפתעה. הטבע האיסלנדי חשוף: חשבתי שאני בתוך חלום. ארץ נקייה מאד מאד. יקום ללא זיהום, כמו שהיה כשאלוהים ברא את העולם. כמעט אין אנשים: רק קומץ תושבים חיים בקור. שבועיים של מסע בטבע. סבבנו את האי – וגם  חדרנו אל  שמורות הטבע הגדולות בפנים: רמות קרות, ומרחבים, מסלע ומים קרח ושמיים. מסע אשר נוגע בחוג […]

2018 – איסטנבול, ניו זילנד האיום האיראני ואני

 יום האסון – זיכרון   לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה.  בניו זילנד ואוסטרליה – זוכרים אותם ב-25 באפריל – יום נחיתת הכוחות הראשונה בגליפולי בשנת 1915 בחוף התורכי ANZAC DAY בוולינגטון,בירת ניו זילנד –  תערוכה גדולה: מאה שנים לתום מלחמת העולם הראשונה.  השם גליפולי ותורכיה בכלל – צורב, כואב, זכר למפלה ולטבח שספגו צבאות ניו זילנד ואוסטרליה ובריטניה בגליפולי, מידי התורכים..*** […]

ללכת. ניו זילנד בכפות רגלי. ללכת. שלוש שנים אחרי ניתוח החלפת ברך מלאה

ללכת. לנוע. להיות בטבע. לצלם. להיות עם חברים. להרחיק נדוד – ולחזור. לראות את העולם שהוא גדול נפלא ומסקרן. ושוב להתחמם בחיק המשפחה. החברים. זה החלום. מוקדש בהערכה רבה לד"ר בזיל קאופמן, אורתופד, מנתח ברכיים. לדר אמין שניפי – רופא המשפחה הנפלא שלי. לדודי פוקס  – פיזיותרפיסט מומחה מכפר קיש – שליווה אותי לארך כל הדרך. לפני ואחרי.  […]

הצילום הוא החיבור שלי לאנשים.

אני מסיימת עבודה על ספר צילומים שלי בהוצאה ביתית. פורטרטים. אנשים.  מדריכה אותי מורתי, נורית ירדן. הנה מעטים מהם. הצילום שלי הוא שירת האנשים. הצילום מחבר אותי לאנשים. הוא מסייע לי להנמיך מחסומים, מבטל חשש וחשדנות. עם המצלמה אני חווה עולמות שונים משלי: אני אורחת רצויה, כי יש לי לעתים משהו לתת, לא רק לקחת. כך – בשוק. […]

מכתב מחוץ לפרוטוקול – שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה

שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה: נחמה וחום נשי עוטפים אותי בתוך מסע אל צל המוות השואה והבריחה או – איך את נוסעת לבד? ם עמי את מדברת? מי עוזר לך? לקראת חצות אני עומדת אבודה מול לוח  הרכבות הענק בתחנת הרכב של מינסק.  הכל כתוב באותיות קירילות. אני יודעת לקרוא אותן. מוצאת את השורה […]