אשה אנגליה עם כאפייה שחור ולבן

"אני חברה בקבוצה של תושבי TOTNES   התומכים בפלסטינים…"  –  כך כתבה לי אדל (השם בדוי, האשה אמיתית), במכתב – לפני שאירחה אותי בנדיבות וחום לשני לילות בביתה. היא ענתה לפנייתי במסגרת חברותנו המשותפת ב SERVAS   ארגון עולמי שכל כולו שלום, אחוות אדם ומסעות. אנחנו מארחים מטיילים ומתארחים במסעותינו  – וגם אני לא פעם מארחת בביתי […]

גלויה איסלנדית עם 19 צילומים.

איסלנד התגלתה לי מאוחר- בהפתעה. הטבע האיסלנדי חשוף: חשבתי שאני בתוך חלום. ארץ נקייה מאד מאד. יקום ללא זיהום, כמו שהיה כשאלוהים ברא את העולם. כמעט אין אנשים: רק קומץ תושבים חיים בקור. שבועיים של מסע בטבע. סבבנו את האי – וגם  חדרנו אל  שמורות הטבע הגדולות בפנים: רמות קרות, ומרחבים, מסלע ומים קרח ושמיים. מסע אשר נוגע בחוג […]

ברלין – מבט ראשון אל עיר פלאות נוצצת.

ברלין:  מבט ראשון. לפני צאתי – ריפרפתי במהירות בין כתבות ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם. המציאות בעיר הזאת עולה על כל ההבטחות. אכן – אני רואה כאן שלל צבעים, אורות. צילום ואמנות, אופנה, חיים קלים, טובים. חיים שקטים בלי מלחמות. העיר יפה ומצטלמת נהדר. ברלין – […]

צילום מזוית נמוכה – מבט אחר, שונה ורענן.

על האיכות המיוחדת של צילומים בזוית נמוכה. כן – כדאי מאד לרדת לברכיים……   לשכב על הרצפה…  כדי לראות – צריך להתקרב. לרדת אל האדמה. ביער ביו זילנד נגעתי באדמה. כששכבתי שם בדשא  הירוק – הפטריות הזכירו לי ימי ילדות.  מן הזוית הנמוכה שכחנו את הכל – והן, הפטריות הקטנטנות מילאו את שדה הראיה שלנו באדום לבן […]

איסטנבול לגעת בפחד: מסע אישי מניו זילנד לגליפולי

פעמיים, באפריל, חוויתי בניו זילנד  את ANZAC DAY – יום הזכרון. יום אנזא"ק נחגג כל שנה באוסטרליה וניו זילנד. יום זה הוא יום זיכרון   לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. הטקסים נערכים ב-25 באפריל – יום נחיתת הכוחות הראשונה בגליפולי בשנת 1915 בחוף התורכי. הד  מפתיע לניו זילנד פגש אותי באיסטנבול, בדרך אל השוק. בדרך מניו זילנד עצרתי לבדי, לחמישה ימים באיסטנבול: […]

צילום מזוית נמוכה – בתאילנד וניו זילנד ובכל מקום על פני כדור הארץ

על האיכות המיוחדת של צילומים בזוית נמוכה. כן – כדאי מאד לרדת לברכיים……   לשכב על הרצפה…  כדי לראות – צריך להתקרב. לרדת אל האדמה. ביער ביו זילנד נגעתי באדמה. כששכבתי שם בדשא  הירוק – הפטריות הזכירו לי ימי ילדות.  מן הזוית הנמוכה שכחנו את הכל – והן, הפטריות הקטנטנות מילאו את שדה הראיה שלנו באדום לבן […]

ללכת. ניו זילנד בכפות רגלי. פשוט ללכת.

ללכת. לנוע. להיות בטבע. לצלם. להיות עם חברים. להרחיק נדוד – ולחזור. לראות את העולם שהוא גדול נפלא ומסקרן. ושוב להתחמם בחיק המשפחה. החברים. זה החלום. מוקדש בהערכה רבה לד"ר בזיל קאופמן, אורתופד, מנתח ברכיים. לדר אמין שניפי – רופא המשפחה הנפלא שלי. לדודי פוקס  – פיזיותרפיסט מומחה מכפר קיש – שליווה אותי לארך כל הדרך. לפני […]

הצילום הוא החיבור שלי לאנשים.

אני מסיימת עבודה על ספר צילומים שלי בהוצאה ביתית. פורטרטים. אנשים.  מדריכה אותי מורתי, נורית ירדן. הנה מעטים מהם. הצילום שלי הוא שירת האנשים. הצילום מחבר אותי לאנשים. הוא מסייע לי להנמיך מחסומים, מבטל חשש וחשדנות. עם המצלמה אני חווה עולמות שונים משלי: אני אורחת רצויה, כי יש לי לעתים משהו לתת, לא רק לקחת. כך – בשוק. […]

מכתב מחוץ לפרוטוקול – שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה

שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה: נחמה וחום נשי עוטפים אותי בתוך מסע אל צל המוות השואה והבריחה או – איך את נוסעת לבד? ם עמי את מדברת? מי עוזר לך? לקראת חצות אני עומדת אבודה מול לוח  הרכבות הענק בתחנת הרכב של מינסק.  הכל כתוב באותיות קירילות. אני יודעת לקרוא אותן. מוצאת את השורה […]

כיף בפולניה, אזכרה אישית שלי ללנה קיכלר, וזאקופנה על הדרך

בצילום – בחור נחמד קופץ לי מול המצלמה בקרקוב, בככר השוק הנפלאה. הגרמנים… הם לא הרסו אותה… רצו שתהיה להם עיר בירה מן המוכן לפולין הכבושה. אב נולד בפולין. בנה חיים למשפחתו בארץ ישראל אחרי המלחמה. חיי בנויים מרסיסים שמודבקים בדבק התשוקה לחיות . שנים רבות לא עסקתי כלל  ב"דור שני" –  וטוב שכך. עסקתי בחיים. […]