ברלין – מבט ראשון אל עיר פלאות נוצצת.

ברלין:  מבט ראשון. לפני צאתי – ריפרפתי במהירות בין כתבות ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם. המציאות בעיר הזאת עולה על כל ההבטחות. אכן – אני רואה כאן שלל צבעים, אורות. צילום ואמנות, אופנה, חיים קלים, טובים. חיים שקטים בלי מלחמות. העיר יפה ומצטלמת נהדר. ברלין – […]

סדנת צילום ירושלים – הרובע הנוצרי

ירושלים מזמינה אותי לפקוח עין – ולפתוח את עדשת המצלמה למקסימום. לכל אדם סקרן\שמצלם במצלמה ובעיניים.  עדשה רחבה וזוית מבט רחבה להקיף את העושר שהעיר צופנת בחובה. מכל כיוון המראות מתערבבים בזמן עבר וזמן עתיד. העיר הזאת חוותה יותר געגועים ומלחמות מכל מקום אחר על פני הארץ: קודש חול בנין ומלחמות, ואהבה שנאה ודם. כאן, […]

איסטנבול לגעת בפחד: מסע אישי מניו זילנד לגליפולי

פעמיים, באפריל, חוויתי בניו זילנד  את ANZAC DAY – יום הזכרון. יום אנזא"ק נחגג כל שנה באוסטרליה וניו זילנד. יום זה הוא יום זיכרון   לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. הטקסים נערכים ב-25 באפריל – יום נחיתת הכוחות הראשונה בגליפולי בשנת 1915 בחוף התורכי. הד  מפתיע לניו זילנד פגש אותי באיסטנבול, בדרך אל השוק. בדרך מניו זילנד עצרתי לבדי, לחמישה ימים באיסטנבול: […]

הדרך האטלנטית הפראית – באירלנד

חזרתי ממסע אישי מאד אל הצפון הרחוק הקר והפרוע של האי הכי ירוק על פני כדור הארץ – אירלנד. נסעתי, והלכתי, ואהבתי, וצילמתי – וכשחזרתי אל שולחן העבודה שלי גיליתי – אין לי צילומים. הכל נמחק – בשל טעות אנוש. בכל זאת – לשתף אתכם ביופי – מצאתי את הסרט הקצר הזה: הדרך האטלנטית הפראית […]

צילום מזוית נמוכה – בתאילנד וניו זילנד ובכל מקום על פני כדור הארץ

על האיכות המיוחדת של צילומים בזוית נמוכה. כן – כדאי מאד לרדת לברכיים……   לשכב על הרצפה…  כדי לראות – צריך להתקרב. לרדת אל האדמה. ביער ביו זילנד נגעתי באדמה. כששכבתי שם בדשא  הירוק – הפטריות הזכירו לי ימי ילדות.  מן הזוית הנמוכה שכחנו את הכל – והן, הפטריות הקטנטנות מילאו את שדה הראיה שלנו באדום לבן […]

ללכת. ניו זילנד בכפות רגלי. פשוט ללכת.

ללכת. לנוע. להיות בטבע. לצלם. להיות עם חברים. להרחיק נדוד – ולחזור. לראות את העולם שהוא גדול נפלא ומסקרן. ושוב להתחמם בחיק המשפחה. החברים. זה החלום. מוקדש בהערכה רבה לד"ר בזיל קאופמן, אורתופד, מנתח ברכיים. לדר אמין שניפי – רופא המשפחה הנפלא שלי. לדודי פוקס  – פיזיותרפיסט מומחה מכפר קיש – שליווה אותי לארך כל הדרך. לפני […]

השפיץ של העולם – בדרך לניו זילנד: הונג קונג, ביקור בזק והלם תרבותי

הונג קונג – החל מנמל התעופה – הכל הדור, נקי, עשיר מאד , נוצץ, ומשתקף. הכסף מדבר מכל פינה. זו עיר בלי  סנטימטר שאינו מושקע ומטופח ומתוכנן, ומהודר מאד. וגם – שקט. בלי צעקות. בלי יריקות. עידן חדש. שבעה מיליון סינים חיים את החלום שהתגשם להם על אלף ומאה קילומטרים רבועים. הכי צפוף. הכי יפה. שקט. […]

מכתב מחוץ לפרוטוקול – שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה

שלוש נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה: נחמה וחום נשי עוטפים אותי בתוך מסע אל צל המוות השואה והבריחה או – איך את נוסעת לבד? ם עמי את מדברת? מי עוזר לך? לקראת חצות אני עומדת אבודה מול לוח  הרכבות הענק בתחנת הרכב של מינסק.  הכל כתוב באותיות קירילות. אני יודעת לקרוא אותן. מוצאת את השורה […]

כיף בפולניה, אזכרה אישית שלי ללנה קיכלר, וזאקופנה על הדרך

בצילום – בחור נחמד קופץ לי מול המצלמה בקרקוב, בככר השוק הנפלאה. הגרמנים… הם לא הרסו אותה… רצו שתהיה להם עיר בירה מן המוכן לפולין הכבושה. אב נולד בפולין. בנה חיים למשפחתו בארץ ישראל אחרי המלחמה. חיי בנויים מרסיסים שמודבקים בדבק התשוקה לחיות . שנים רבות לא עסקתי כלל  ב"דור שני" –  וטוב שכך. עסקתי בחיים. […]

קרקוב: פיצה? אושוויץ? במה תבחרו? מכתב מעיר נהדרת.

אני יפה כפיר – דור שני לשואה, לפליטות. אם שכולה ליעל שנהרגה בפיגוע חבלני, ואלמנתו של עמירם סימון, בן שלוחות,  שמת מוקדם מדי זמן מדי אחרי נישואינו השניים. משתפת אתכם במסע שלי אל הורי שכבר אינם אתי לצערי. תודה לכל חברי על האזן הקשבת. סליחה שאני מציגה לכם את הכאב הזה בתוך חופשת הקיץ אני ישראלית, […]