הודו

ואראנאסי עיר קשה נכנסה לי אל תוך הלב

גם המנחה שלי שטה על המיים…… נר, ופרח, וכוונה גדולה בראשיתו   של דבר' כשהגעתי לואראנאסי, העיר  הטילה עלי אימה.  אחרי  5 ימים בואראנסאי, רציתי רק להשאר. רציתי עוד. היה קשה. מראש ידעתי. עונת השנה לא התאימה לטיול – אך לי היה ברור- חם חם חם…..  על ואראנאסי לא מוותרת. למרות כל הקשיים. ספטמבר 2015, הודו. […]

פוג'ה, ואראנאסי – אני מאד נסחפת

בערב – פוג'ה. טקס האש – הברכות, וההיטהרות. זהו טקס הודיה לאמא גאנגא. האנרגיה ממלאת את האויר.. כלי פולחן פזורים על הבמות אל מול המים: על כל אחת מהן מקיים את הפולחן בחור צעיר, חסון, אתלט, עם ציצת שיער יפה וארוכה מקופלת וצמודה לקדקדו. הוא בן לכת הברהמינים. בני הכת העליונה. וכך בין הודים שהגיעו […]

פרידה מואראנאסי

פרידה מואראנאסי. את מריה פגשתי "BROWN BREAD", בית קפה הזוי לחלוטין, מיזוג אויר ולחם כפרי וקפוצ'ינו אמיתי בתוך הסמטאות של העיר העתיקה ב-  VARANASI. טיילנו יחד, שתי נשים בקצות הזמן – הצעירה והבוגרת בלי שום מחסומים. הינה נפלא. בבקר האחרון היא באה להיפרד ממני, להגיד שלום, וללוות אותי אל הנהג שמחכה לי עם המונית הממוזגת […]

ואראנאסי – מול גוויות המתים הנשרפות באש.

אל הגהאת שבה שורפים את המתים. מול גוויות המתים הנשרפות באש. השכם השכם בבקר מוקדם הגאנגה שטופה זהב, המים נוצצים באור השמש הזורחת. סירות חוצות את קו האור, שחור על הזהב, צללים שחורים של משוטים והשתקפות במים. שקט באופן יחסי. כאן תמיד כלבים נובחים, פרות גועות. ומרחוק תמיד צלצול פעונים, שירה, תפילות. שקט. ורק אדוות קלות […]

מכתב בין הקצוות… מחשבות בין הודו לאסותא בחיפה

גם אני מתפללת….  כ בלילה לבן, אסותא בחיפה,  ומחשבות על כאן ושם וזכרונות מהודו. אני שמחה להיות כאן.  כאן, עם רגל חתוכה וחבושה ומחוברת מחדש – ומחשבות אופטימיות ותובנות לרוב –  אני שמחה להיות אצלנו בחיפה, אסותא, קופת חולים מכבי, עם הרופאים והרפואה – שלנו. בדרך למומבאי ישב מולי רואה חשבון . הרכבת ממוזגת וצנועה, פשוטה עד […]

ילדה אחת. אני רוצה לחזור לשם, לרישיקש, בשבילה.

אפילו לא שאלתי מה שמה. זה היה מפגש קצר מאד. נפגשנו בהודו, ברישיקש, בתוך העיר, על השביל המקביל למי נהר הגאנגס הזורם בעוז. ברישיקש,  בהודו, נהר הגנגס פורץ מתוך הרי ההימלאיה למישור. זו עיר קדושה להינדואיזם ומרכז עלייה לרגל, וטבילה במי הגנגס. היא  – מוכרת צלוחיות מנחה עם פרח נר ופרנסה צנועה למשפחתה. אני, תיירת. רצה אל […]

גואה, הודו, רק לרגע. חוף פאלולם. גאנש, גאנפאטי ואיך אני בתוך כל זה.

חוף פאלולם הוא הפשוט בחופים של גואה, הודו, על הים הערבי. אין בו אף RESORT מפואר, ואני הגעתי אליו בהחלטה של רגע: מנוחה, זה מה שרציתי שקט בין המסעות, קצת רוגע בים החוויות המסחררות שהודו מעטירה עלי כמו גשם נדבות מזה חדשיים:  גשם חוויות חם, רטוב, צפוף, מאד מציף. גואה, חשבתי, וכשהתייעצתי אמרו לי שזו לא העונה […]

פסק זמן ישראלי – בדהאראמסאלה

אחרי מסע פנטאסטי בקאשמיר, לאדק והימאצ'אל פרדש, שלושה שבועות מסע דחוס בחוויות מסחררות חושים  עם אוכל הודי נון סטופ  טוב לי להיות קצת עם הישראלים בדהאראמסלה. נתיב החומוס והצ'יפס הישראלי בהודו, אני חושבת שזו ההמצאה הכי גאונית בעולם התיירות: עושה לי כיף חיים בהודו, להיות בבית לשבוע. בין המסעות, הצילומים, אחרי ההימאלאיה, לפני הלימוד של […]

הודו – הנה זה (כמעט) קרה גם לי 

בצילום – מוכר הפיצוחים בכניסה לתחנת הרכבת MOOLCHAND בדלהי דלהי, השעה חמש בבקר. אני עומדת לבדי על הרציף בתחנת הרכבת, ניו דלהי. עומדת לבדי בין עשרות שישנים על הרצפה. שעה לפני הזמן. הקדמתי כדי להיות בטוחה שאגיע, הסבלים ("יש לנו רשיון ממשלתי, אנחנו לא מרמים" הכריזו כשדרשו מחיר מופקע מאד על העזרה)  הריצו אותי מן […]

לאדאק – גבוה בהרי ההימאלאיה, וקצת מחשבות משלי

נגעתי בחיים בהודו, בלאדאק, הכי גבוה. הכי מנותק.   דורון בן חיים, "לגעת בהודו" השכיל להביא אותי אל תוך הבית, אל המשפחות, אל החיים האחרים.  עמוק אל תוך הנוף. לגעת ולחוות ובעיקר – להרגיש.  במדינת לאדאק, צפונה של הודו, על גבול טיבט ופקיסטן, חיים התושבים בגובה רב: 4000 מ' מעל פני הים – ויותר. גבוה מאד. […]