ניו זילנד ואיסטנבול נפגשות – שני מבטים אל סיפור אחד עצוב ועוד מפגשים אנושיים

תם מסע בארץ האיים – ניו זילנד – אני בחנית ביניים ארוכה – שבוע באיסטנבול בדרך הביתה!

בוולינגטון,בירת ניו זילנד –  ראיתי תערוכה גדולה: מאה שנים לתום מלחמת העולם הראשונה.  השם גליפולי  – צורב, כואב, זכר למפלה ולטבח שספגו צבאות ניו זילנד ואוסטרליה ובריטניה בגליפולי, מידי התורכים..***

כך קראתי בתערוכה: לזכר המתים המהוללים.  הם הלכו עם שיר לקרב, הם היו צעירים, יפי תאר, מבטם כן, עזים וזוהרים (תרגום חופשי ). עצוב לי מול הבחורים הצעירים, יפי התאר.

לקחתי לי שבוע –  בנחיתת ביניים, איסטנבול. , בדרך אל השוק המקורה   אדם עטור מדליות.
המדליות? מגליפולי … הן זכרון לסבא שלי. לא זכיתי להכיר אותו, אבי סיפר עליו כל כך הרבה, כי הוא היה גיבור.
אף פעם לא היה לי סבא – כך  הוא מסביר לי בתורכית, ואני – הן  זה עתה חוויתי את הצער בניו זילנד מאותה המלחמה…

אני חושבת לעצמי איך מכונות המלחמה טחנו, וטוחנות ועוד תטחנה את הנעורים. גזירת גורל. וכמה קל לשכוח ולחלום שמעכשיו הכל כר יהיה בסדר.

כי באמת – עכשיו הכל בסדר. איסטנבול שוקקת, מקסימה, יפה.

מעבר למראות, הבוספורוס וקרן הזהב והשווקים הנפלאים – אני פוגשת באיסיטנבול רק אנשים טובים ויפים.


קפה גברת? למה לא? ישבנו. ושוחחנו:  הוא מספר על הסרטן שבו לקתה רעייתו לפני מותה. אני סיפרתי לו על עמירם. אותה המחלה. אותה האהבה. אותה שמחה הייתה לנו לשנינו. אותו האושר ואותו הצער.

צלמי אותי – ביקש מוכר הכריכים באיסתיקלל. גאה במרכולתו. ומחייך אלי.

בחור צעיר שמח לקראתי: סבא שלו היה טבח בתל אביב לפני 30 שנים….. כן…. באמת….. במסעדה על חוף הים. בילדותו ביקר אותו בתל אביב עם ההורים…

בעיר בורסה, ברחוב, בגשם, פונה אלי אשה תורכית, אולי אני צריכה עזרה? והיא אכן עוזרת לי למצוא את שוק המשי.

והעיקר – הכי חשוב!!! האיום האיראני: כן, זוג מטהרן  הציע לי לחלוק מדריך ב HAGIA SOFIA:


צחקנו ושוחחנו. פשוט מכל פשוט.


הדייגים על גשר הגאלאטה מבחינים בי. הם מסתכלים. במצלמה ובי. אני – נזהרת. לילה. איסטנבול. אני אשה לבד. אולי פיספסתי משהו… כוס קפה, ענין…


אני נזהרת. לילה. איסטנבול. אשה לבד…. זו ארץ מוסלמית. המבט החם של הדייג על גשר הגאלאטה מלווה אותי עדיין….

אל הנשים הרעולות שבאו מסעודיה לקניות לא התקרבתי.


מגדל הגאלאטה המרהיב בלילות איסטנבול שלי – הוא חלק מן הרובע היהודי בעיר.  כמו תמיד. יש הקשר לחיים שלנו.

זה הסיפור שלי על איסטנבול שלי בדרך מניו זילנד . סיפור פשוט מכל פשוט. כן – הלואי שזה היה כל כך פשוט.


***גליפולי – תקציר מויקיפדיה : ובצילום – מן המוזיאון בוולינגטון….. אנחנו הנשים…. בוכות…. כמו תמיד. ברור שלא למדנו כלום.

גליפולי: מערכת גליפולי הייתה מערכה שהתנהלה במלחמת העולם הראשונה מאפריל 1915 עד ינואר 1916 בחצי האי גליפולי שממערב למצרי הדרדנלים,  בין כוחות האימפריה הבריטית בסיוע צרפתי לבין כוחות האימפריה העות'מאנית.

הכוחות הבריטיים ניסו לפלוש לחוף גליפולי במטרה לפתוח נתיב אספקה ימי לרוסיה…ואולי אף לתפוס את הבירה העות'מאנית  איסטנבול.

הניסיון כשל והותיר 113,350 חיילים הרוגים ו־230,305 פצועים משני הצדדים.

46,909 מן ההרוגים היו בריטים כולל שמונה יהודים מגדוד נהגי הפרדו), אוסטרלים, ניו זילנדים, קנדים והודים.

כמו כן נהרגו 9,798 צרפתים.

בסך הכל מעצמות ההסכמה איבדו כ-56,707 איש.

מן הצד העות'מאני נהרגו 56,643 איש

כפר תבור – מרץ 2018

 

8 תגובות
  1. אסא ארנון הגב

    סיפור מצמרר ביופיו, התבונה והאומץ לעמוד מול זרים (ואולי אפילו שונאים) ולפתח קשר והבנה – נוגעים ללב ומרגשים וצילומי הפורטרטים יפהפיים…אהבתי מאוד!

  2. נוריה אמיר הגב

    כרגיל, מיוחד, מרגש ואפילו מעורר קנאה. אבא של בעלי לשעבר היה בגדוד נהגי הפרדות בגאליפולי.

  3. מויש אבן ניר הגב

    כמה "פשוט" לצאת לעיר שהסטיגמה שלה "עויינת" ולפגוש את האדם שברחוב קודם כל את האדם, את חלומותיו וחיבותיו ואחר כך את כל השאר..
    אני כל כך מבין את הרצון "לחרוש" את איסטנבול ולהתמודד עם הלא ידוע ועוד כאשה לבדה עם כל החששות הכרוכות בכך..
    התיאורים שלך נוגעים ללב, הקרבה לאנשים, היכולת להוציא את המיטב מהתמונה והאדם.. אכן בורכת…

  4. עדינה מלול הגב

    ריגשת אותי לא רק בשל הכשרונות שלך, אלא בשל אהבת האדם שבך בכל מצב. את נוגעת בהם והם מוציאים את המיטב . כל הכ וד ותודה על השיתוף המעשיר והאנטימי.

  5. יורם אלון הגב

    וואוו ענק על כתיבה נפלאה ועל יציאה מהמסגרת המקובלת בין מדינות ולמצוא את המשותף בין בני האדם .וואוו ענק על צילומים יפים .אוהב !!

  6. חמדה גלעד הגב

    תיאור מקסים, יפה. איסטנבול היא אחת הערים האהובות עלי בעולם, אבל אין לי את האומץ שלך. לא רק שלא הייתי מבקרת בה עכשיו, אפילו אני לא עושה טיסה עם קונקשן דרכה למרות שיש כרטיסים מוזלים וכו, כוחו של הפחד. שאפו על האומץ, על הכתיבה והתיאורים, והתמונות? חבל״ז כמו שאומרים החבר׳ה….
    חיבוקים וגעגועים 🌹👌💕

  7. רחל גלנץ הגב

    איזה צרוף מקרים ,כנראה לא מקרי בין הכאב שנושאת ניוזילנד מהמלחמה ההיא למדליות הגבורה שפגשת באיסטנבול. חבל שהאנושות לא לומדת מהעבר – כמה פשוט, פשוט להיות בני אדם. ואהבת לרעך כמוך.

  8. רות הגב

    יפה, ריגשת אותי בכתיבתך. בדיוק היום אני מתעניינת בטיול של שבוע באיסטנבול בנושא איסלם ונצרות שיצא בספטמבר. לא רוצה לתת לפחד ולהערות מסביבי לוותר על הסיור הזה. את עודדת אותי לעשות את ההחלטה. תודה

השארת תגובה

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד