ניו זילנד אנשים – HIT אוהבי ישראל

לטייל – עם "HIT"  – מפגש עם אנשים טובים בניו זילנד 

בניו זילנד התוודעתי אל "HIT" – ארגון נוצרי שמחבר בין ישראלים אשר מטיילים בעולם .לבין בני המקום.

ג'ים וקתי הם המארחים הראשונים שלתי – בעיירה Waikiri צפונה לכריסטצ'רץ' באי הדרומי.

שיחת טלפון קצרה, הסבר איך להגיע, וזוג חייכן, נעים, פותח את הלב אלי.

אני מרגישה מיד בבית: שואלת ונענת והשיחה זורמת. על ישראל וחקלאות ועוד.

 קתי וג'ים מורגלים באירוח.

שנים רבות היו חברים בארגון WWOOF – Willing Workers on Organic farms

במשך שנים עסקו בחקלאות. ההתמחות שלהם היתה גידול עופות ופירות יער.  יש הרבה עבודת עישוב, איסוף הפרי בידים, ומתנדבים מתקבלים בברכה.

הם ארחו אנשים מכל העולם: תמורת אכסון וכלכלה המתנדבים עובדים 4 שעות ביום ומטיילים, לומדים אנגלית …

ג'ים וקתי אהבו את הארוח – עד פרישתם מן החיים החקלאיים . הקשר עם "חיבורים" מאפשר להם להמשיך את המסורת.

בספר האורחים אני סופרת – היו להם  35 אורחים ישראלים בשנה האחרונה.

 בתוך הנוף הרגוע בגבעות שמצפון לכריסטצ'רץ הם גרים: בעלי בית חדש יפהפה שיש בו שני חדרים לארוח ודלת שאפשר לסגור.

כן, הם חשבו על זה מראש כשבנו את הבית לפני שנה. ככה יש מירב הפרטיות לכולם.

קתי אוהבת לבשל והארוח מאפשר לה להתחלק – זה מעצים את החויה שלה. היכולת לתת, לגרום עונג הרשימה אותי מאד… 

אנחנו תרמנו את חלקנו בארוחת ערב ישראלית בעב השני לשהותנו שם- מרק ירקות גדול, סלט ישראלי קצוץ דק וחביתה עם פטריות.

 

HIT זה בשביל קתי  וג'ים היכולת לחלק את חייהם  עם האנשים שהם אוהבים – הישראלים.

יש להם חיבה מיוחדת אלינו – תושבי הארץ המובטחת. הם חיים עם אהבת התנ"ך – ומאתנו הם למדו הרבה על המקומות התנכיים בארץ ישראל, ואלה הקשורים לחייו של ישו הנוצרי.  ענין מיוחד יש להם בגליל. שוחחנו על נצרת ועל הכנרת, כנסית הלחם והדגים, כנסית הבכורה של פטרוס והר הדרשה שמעל לכנרת.

ויש כמובן הענין הנוצרי: הם לא מטיפים, אך אם יש ענין הם מוכנים בהחלט לספר ולהסביר בהרחבה, בלי לנסות לשכנע.

הם מאמינים בתנ"ך, חיים על פי אמונתם, ותומכים מאד בזכותנו על הארץ, בתוקף הצווי האלוהי. הם מסבירים לנו שביום בו נחזיר לעצמנו את השליטה על הר הבית – יבוא המשיח, על פי השקפתם, ישו יופיע מחדש וזה יהיה קץ כל הזמנים וסוף העולם שאנו מכירים. המשיח ימלוך אלף שנה עם אנשיו – הנוצרים והיהודים המאמינים בו, והיהודים שיקבלו אותו כמובן כמלך המשיח.

אלף שנה – ועולם חדש, שמים חדשים ועולם טוב יותר ייברא לנצח.

 

הכנסיה שלהם היא בעצם "אחווה" –  ובאנגלית Brotherhoods. מתפללים בצוותא מחלקים תפקידים בינם לבין עצמם. מדברים על אלוהים ישירות וללא מתווכים. אין כומר, אין ממסד, יש חברותא ועשיה בצוותא. התפילה מתקיימת בבנין קטן שהוא  פשוט יפה ומטופח – כמו הכל בארץ הזו. אותנו מקבלים בידידות ובחיבה מן הלב, ובצאתנו מתלווים אלינו אחדים מחברי הקהילה, שואלים עלינו, על המסע שלנו, מגלים ענין בארץ ומברכים מכל הלב בהמשך מסע מצלח.

נעים.

לשמחתי אני מסוגלת לקיים אתם שיחה נאורה, בלי לנסות לסתור או להוכיח משהו אחר. בעיקר להקשיב.

קתי מספרת על החיים המחכים לה בשמיים, אחרי המוות: היא מתארת את היופי, השלווה: אין דמעות ואין צער. היא מראה לי את האסמכתא בתנ"ך – ועיניה מתמלאות דמעות.

וכך כתוב שם – בחזון יוחנן:"… ומחה כל דמעה מעיניהם, המוות לא יהיה עוד,ואין אבל וצעקה או דאבה…"

 

 


 

 

עלי זה לא עובד.

לי אין סכוי לנחמה, אצלי הצער אין סופי ואין לו גבול או קץ.

אני לא מאמינה בעולם הבא ובחיים שאחרי המוות.

אני ידעתי באותו הרגע – היא לא תשוב לעולמים.

איננה. אין לי בת.

לבי נשבר – וכך הוא מדמם לו שם בשקט עד יומי האחרון.

עם הכאב הזה אני אחיה תמיד – ולי אין נחמה בעולמות ממעל מלאכים ואחרית כל הימים.

אז מה?

זה העולם שלה – אני כאן האורחת.

נוגעת ללבי האמונה העמוקה שלה – משהו תמים מאד שעוזר לה לעבור את החיים שלה, שיש בהם קשיים וצער לא מעט, כמו אצל רבים.

ובעיקר –  להאמין באמונה שלמה שפעם באמת יהיה הרבה יותר טוב.

 


 

בבוקר – ג'ים יוצא אתי לביקור בחווה לגידול פרות וגם כבשים, מפגש עם חקלאים.

זו חויה שבשום אופן לא הייתי חווים ללא ההיכרות הזו. כמו קאובויס אמיתיים נסענו, ג'ים ואנוכי,  בלנדרובר, ועם החקלאי המארח אספנו את הבקר מן הגבעות, שועטים מעלה מטה, עם  כלבי רועים מטופחים לעבודה.

כל היום היו בחוץ, בשמש, וחזרנו שמחים. ,הנה תמונות מן האזור:

 

 

                  
                   

כתובות אינטרנט: HIT – Hosting Israeli Travelers

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד