דולר אחד – UN DOLARITO בלשון ההקטנה החביבה כל כך על האקוודוריאנים – זה המחיר למנה.
וכך שילמתי – UN DOLARITO עבור צלחת מרק גדושה כל טוב: תפוחי אדמה וירק לא מוכר לי.
פתאום סגרו את הבנקים לשלושה ימים – ואנשים פשוטים הפסידו חסכונות של כל החיים, רק מי שקרוב לשלטונות ידע מראש והרוויח הון עתק, כך היא מספרת לי.
אתם עם חזק. כבשתם את המדבר, שרדתם את השואה – רק אלוהים יודע איך. הכל בספרדית שוטפת – דוניה רוזיטה יודעת עלינו הרבה.
כך – בשוק סנטה קלרה בקיטו אקוודור אני מקבלת תזכורת למה שנדמה לי לעתים שאנחנו כבר שכחנו. כמה אנחנו יוצאי דופן ומיוחדים.
לידי יושב איש, אוכל גם הוא מרק.
הוא מצטרף לשיחה: כן – כבשתם את המדבר. שרדתם את השואה, זה לא יאומן!!! אתם עם מיוחד מאד.
שמו GALO IVAN . אמו רצתה שם צרפתי ושם רוסי. למה? אני שואלת, הוא לא יודע, אף פעם לא דיבר אתה על זה. ככה היא החליטה….
גלו יודע מה זה קיבוץ. " עובדים יחד, כדי לשפר את החיים, אוכלים יחד, ישנים יחד, מגדלים את הילדים יחד". הוא מסביר לי בהתלהבות, מסביר, ומתלהב, ויש לי הרגשה שגם הוא היה רוצה חיים כאלה. לא לדאוג לכל דבר לבד, אלה בקהילה.
אני לא מסבירה לו מה זהו הפרטה בקיבוצים, שיוך דירות וכל זה, רק מסכימה אתו ששם, בישראל, החיים זה סוג של נס.
UN MILAGRO = נס, כך הוא חוזר ואומר בהתפעלות
שמה אלגרה והיא מוכרת צמחי מרפא וירקות. היא פותחת בשיחה אתי, ביזמתה. היא שואלת ואני עונה, והיא, אני רואה מיד שהיא מלאת קנאה.
איך זה שאשה לבד כך מסתובבת בעולם?
זה ככה אצלנו – אני מסבירה לה – ויודעת שזה לא תמיד ולא בדיוק, אבל מה זה משנה?
היא, אלגרה, שפוטה לעבודה קשה ומייגעת. בלי שאני שואלת היא מספרת לי כמה קשה לחיות, ולנהל דוכן צמחים. שכר הדירה, ומים לרחוץ את הירקות והעלים, וחשמל לערב שלא תשב בחושך.
ודאי. כן כן, ודאי, היא מדגישה. היא הולכת לכנסיה בכל סוף שבוע. גם באמצע השבוע לפעמים, כשאינה רוצה להיות לבד.
כמו אמהות רבות בקיטו היה לה פעם בעל – אבל הוא התעופף מזמן – כך היא מספרת. SE FUE – ועושה תנועת התרחקות ביד.
בכנסיה יש חברים, ויחס, ותמיכה.
אני יושבת אתה שעה ארוכה. יש לי זמן, וגם לה. מספר הלקוחות מועט מאד.
אני מספרת לה על ירושלים, איך זה באמת שם, ועל כנסית הקבר, והיא שואלת עוד ועוד. וגם על הר תבור שלידו היה לי בית, ועל ים כנרת וסירות הדייגים,
"עד היום יש שם דייגים"? היא מתפעלת…. ועל נצרת ועל הגליל שהיה מחוז ילדותו ונעורים של חסוס (JESUS – ישוע בספרדית) ….
אלגרה דומעת קצת…. ושואלת על חיי, על הילדים (זו תמיד השאלה הראשונה – תמיד. "כמה ילדים יש לך"? לא תמיד אני טורחת לספר הכל. למה לצער?) ועל המסע הזה – ואז אני מראה לה את העקיצות האדומות מן הביקור בג'ונגל – ושתינו צוחקות.
