באגאן  במיאנמאר – נמצאת על גדות נהר אירוואדי, רחוק צפונה מינגון וקצת יותר קרוב  לעיר היפהפיה – מנדליי.  אתר היסטורי מן העשירים בדרום-מזרח אסיה.

בבאגאן "אוסף" ענק  פגודות, סטופות ומקדשים עתיקים-   בהם למעלה מאלפיים פגודות שלמות, לא פגועות. המקדשים, האנשים.  הכל שונה ומיוחד, יפה באופן לא קונבנציונאלי. עולם אחר. הארכיטקטורה – עוצרת נשימה.

BAGAN_03

אני עומדת שם, עיניים פעורות, לא מבינה. זו ארץ ענייה כל כך. וכאן – השפע מתבזבז כאילו אין כאן עוני ורעב מחסור דלות…. כאילו יש הכל לכל. רבים הנזירים רבים. והם דוברי אנגלית ואוהבים שיחה עם הזרים. 

נשים עם ילדים בכל פינה. יושבות בשקט ובנחת….  כל הזמן הוא שלהן, ללא מטלות –  כך זה נראה. אני מיד  מקנאה.
רבות מצטלמות, ברצון, וגם משוחחות: אין קושי – והשיחה קולחת באנגלית קלה – וגם ללא שפה. הן שואלות מספרות. שיחה בגובה העיניים
מיאנמר

.. אינני  מרגישה כאן שום זרות. כאילו גם אני בורמזית…..אני חשה כאן סוג של קבלה. שמחה, וגאוה: המקדשים שלנו.

בים מהם זרועים כאן על  העמק הגדול: אלפי צריחים עולים אל השמיים, ומדרגות רבות. המאמץ גדול – וכמו תמיד – שווה ומתגמל אותי מאד, כשאני עולה למעלה לתצפית – נפשי שמחה.

BAGAN_05

לקראת שקיעה  כולנו  מטפסים במדרגות הגבוהות אל ראש אחד המקדשים: לחזות ביפי השמש השוקעת: המקשים כבר חום, זהוב… שמש ענקית שופכת אור על הזהב. קסום. זו המילה. קסום וכמו נוגע בעולם נסתר, אחר: שידור ישר אל מה שמעבר לתפיסתי. 

 

ינואר 11, 2015|