בורמה: זהב ותכלת.

במאנדאלי היא הלכה לידי. חייכה אלי,  ביקשה לעזור לי לשאת את התיק, לשאת את המצלמה הכבדה…
אולי לגעת בעולם אחר, רחוק משלה. היא אהבה את הצילום הזה. גם אני אוהבת אותו מאד, נושאת אותו אתי, ויודעת ששוב לא ניפגש.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד