ג'יברני- מיפגש עם חלום, מיפגש עם מציאות שהיא חלום
במסעותיי זכיתי במתנה: להישיר מבט אל הציורים של ציירים שאלוהים נגע בהם כשנולדו, . ראשית היכרותי עם האימפרסיוניסטים היתה בצעירותי, כשהתגלגלתי שוב ושוב אל פאריס כמדריכה. כולם רצו לראות אז את פסלי אוגוסט רודן -ומקדונלדס היה רק באמריקה.
בפאריס אכלנו באגט ושתינו יין אדום על המדרכות של הגדה השמאלית.היה טוב להגיע אל אותו ביתן בקצה גני הטיולרי, ולחזות בפלא: מונה ורנואר, סזאן ומאנה, רקדניות, תפוחים, פרחים ויער – הרבה טבע, אור נוהר ונוגע במקומות עמוקים וחבויים בתוכי, מעיר געגועים אל טוהר ויופי לא מושג, געגועים שהם עצמם המטרה של אותה התכנסות פנימית מול ריבוע בד מרוח בצבעי שמן.
עם השנים רכשתי מושגים ראשונים בתולדות האמנות .
ג'יברני נותרה במחוז החלומות הלא מוגשמים.
מפאריס נסענו מערבה, לכיוון העיר רואן: מן המטרופוליס אל המרחב הירוק שמסביבה.
ג'יברני מקננת בין גבעות נמוכות עטורות עצי צפצפה בעמק הנהר סיין.
הנוף שקט עיירות וכפרים שזורים על חוט של נחל, חוט של מים חיים מפרנס צפצפות ונושא על גבו ארבות משא.
מים זורמים בשקט. מים נקיים, השתקפויות, אדוות רכות, גלים קטנים. מים מזינים את הירוק הרך והדשן על הגדות, משקים את השדות, משקפים את השמיים ונותנים שלווה וביטחון לחיים סביבם: לא צריך לדאוג בגלל ירידת המפלס .
ג'יברני היא כפר קטן, בתי קטנים מאבן ישנה וקסם באויר.
לפני הכל ישבנו – ליד חומת האבן של הבית.
נכנסנו: חומה ושער , ומיד אנן בגן. כמה פרחים! אוקטובר, סתיו. טרם בואנו תהינו אם שווה לטרוח, ומה נראה, ואם יהיו פרחים בגן.. היו שם הרבה פרחים, הרבה, הרבה, הרבה. מכת צבע וניחוח בושם, מעבר מהיר אל תוך סיפור, אל אגדה, אל תוך חלום. מיד ידענו – טוב שבאנו. היה שווה להתאמץ. הגן זהר בשפע של צבעים עזים. הוצפנו בעושר הפריחה.
שני חלקים לגן, הגלוי והנסתר: הגלוי – מיד בכניסה: הגן של הבית. של המציאות, של היומיום.
מעבר לו, רחוק יותר וקצת חבוי, הן החלומות. בגן העליון כיכבו הדליות: אינספור דליות גדולות וקטנות, צבעוניות מאד. צמחים שרועים של כובע הנזיר צבעו את השבילים בכתום נוצץ, מרבדים מרבדים. מרגניות , ועוד מיני שיחים ובני שיח . כולם שתו בצמא את קרני השמש המציפות, מאירות וקורנות ויוצרות שלל צבעים נפלאים ושמחים.
———————————–
הבית – בית אבן נאה של משפחה וילדים ובישולים ניצב בראש הגן העליון, , מואר וצבעוני . הבית והגן – זה מול זה -שני ריבועים והד מתגלגל ביניהם: קוים סימטריים, שבילים ישרים, משחקים של אור וצל וצבע מלבנים של יופי. צמחים שרועים וצמחים מטפסים.
בית וגינה, איזון והרמוניה. הכל בשליטה, סדר שמקנה שלווה.
"בימיו בג'יברני לא השתנתה כמעט שגרת יומו של מונה: הוא התעורר מוקדם, בארבע או בחמש בבוקר. הוא פתח את החלון ובחן את השמים, איזה יום חונך השחר? מקלחת קרה, וארוחת בוקר גדולה בשעה חמש וחצי. ואחר כך -לצייר. לפעמים בעזרת בני משפחתו. כך עד 1100. בדיוק
בשעה 1130 הוגשה לו ארוחת הצהרים, מלווה בקפה וברנדי שזיפים תוצרת בית. לאחר מנוחה קצרה שב מונה לעבודת הציור בגן, צופה בשינויים של האור וצבעי השמיים משתקפים בנחל, ושנים מאוחר יותר בבריכה שבגן הנסתר.
לעתים צייר בפנים, בסטודיו.
פעמון לארוחת הערב צלצל בשבע, ובתשע וחצי -לישון. מוקדם".
בשנים לפני חייו בג'יברני התרושש מונה וכך גם חבריו בגלל פזרנות אישית וחוסר יכולת להתחייב. חייו התהפכו ונעו בין אושר לסבל. אשתו נפטרה מזיהום הקשור ללידה, והוא חבר
כשקראתי את תולדות המשפחה חשתי שג'יברני הייתה להם נמל הבית, מקום לחיות, להתחייב, לקיים סדר ומשמעת, חיצונית ופנימית. מקום לעבוד, ליצור, להתאמץ -ולקצור את הפירות. ובגן העליון מצאתי הד לכך.
מעבר לגן העליון יש מעבר סתרים קטן וחבוי, מתחת לכביש ועל שפת הנחל , מעבר תת קרקעי, מעין מנהרה, שמוליך אל הגן הקסום האמיתי, זה שעליו חלמנו: הגן של הבריכה וחבצלות המים.
שוטטנו. לאט. רצינו רק להיות. בלי לדבר. רק להקשיב. לשתוק ולנשום ולהירגע לגמרי. לספוג את היופי ולהטמיע את השקט אל תוך הנשמה
הרבה זמן היינו שם. וזה היה טוב יותר מכל דבר אחר.
חבצלות המים לא פורחות באוקטובר. נבוא שוב, לראותן.. בלי לדבר. רק להקשיב. לשתוק ולנשום ולהירגע לגמרי. לספוג את היופי ולהטמיע את השקט אל תוך הנשמה
תקציר – רקע לביקור
מונה (Oscar Claude Monet ,14 בנובמבר 1840 – 5 בדצמבר, 1926) צייר צרפתי. היה מהמייסדים והמובילים של זרם האימפרסיוניזם באמנות.
לאחר מות אשתו הראשונה קמילה, עבר מונה לאחוזתו החדשה בכפר ג'יברני שעל גדות נהר הסיין.
באחוזה החדשה יצר מונה גן חבצלות מים, אשר שימשו מאז כנושא עיקרי לציוריו, יחד עם הגשר היפני המפורסם שעבר מעל בריכות המים בהן הן גדלו.
מונה נשאר לגור בג'יברני, ואף הסתגר שם לת מבוגר עד למותו בשנת 1926.
לאחר מותו נקבר מונה בבית הקברות של ג'יברני.
