ג'יברני- מיפגש עם חלום, מיפגש עם מציאות שהיא חלום
האימפרסיוניזם.
גם עלי פעל הקסם. במסעותיי זכיתי במתנה: להישיר מבט אל הציורים של ציירים שאלוהים נגע בהם כשנולדו, והעניק להם מתנה, יכולת להפיק משהו חדש, נדיר. ראשית היכרותי אתם, עם האימפרסיוניסטים היתה בצעירותי, כשהתגלגלתי שוב ושוב אל פאריס כמדריכה. זה היה נפלא. כולם רצו לראות אז את פסלי אוגוסט רודן -ומקדונלדס היה רק באמריקה.
בפאריס אכלנו באגט ושתינו יין אדום על המדרכות של הגדה השמאלית. הלכנו לאורנג'רי, או שמא היה זה הז'ה-דה-פום? היה טוב להגיע אל אותו ביתן בקצה גני הטיולרי, ולחזות בפלא: מונה ורנואר, סזאן ומאנה, רקדניות, תפוחים, פרחים ויער – הרבה טבע, אור נוהר ונוגע במקומות עמוקים וחבויים בתוכי, מעיר געגועים אל טוהר ויופי לא מושג, געגועים שהם עצמם המטרה של אותה התכנסות פנימית מול ריבוע בד מרוח בצבעי שמן.
עם השנים רכשתי מושגים ראשונים בתולדות האמנות . לאט התחלתי למיין ולסדר את היופי לתקופות ואסכולות. למדתי שיש ציורים שאני אוהבת – ויש ציורים חשובים: יש יופי בהבנה, בידיעת הפרטים: מה ומתי ומי ולאן זה שיך. ואיך זה נהיה. מאין זה צמח ולאן זה הוביל. יש – ללמוד את שפת האמנות -כך קראו לזה המורים שלי. ויש -הרגש שלי. מה זה אומר לי. מה זה עושה לי.
שוטטתי הרבה באינספור מוזיאונים כשאני מודרכת או מדריכה. נדיר היה שאצפה בתמונה בלי לחשוב מה להגיד – או להקשיב למה שמישהו אחר אומר. בתוך התובנות – למדתי להבחין בין חשיבות של ציור בתולדות האמנות – ובין מה שהוא עושה לי בלב. היכרתי את העולם. ואת המוזיאונים החשובים שלו. ג'יברני נותרה במחוז החלומות הלא מוגשמים.
עד שבגרתי. והזדמנה לי נסיעה מיוחדת. שתי נשים ושבוע בעיר האורות. וזמן לג'יברני. היינו קצת מסונוורות, יודעות שלא את כל החלומות אפשר להגשים בשבוע. את החלום של ג'יברני בחרנו להגשים בפעם הזאת.
סוף סוף.
מפאריס נסענו מערבה, לג'יברני , לכיוון העיר רואן: מן המטרופוליס אל המרחב הירוק שמסביבה. ג'יברני מקננת בין גבעות נמוכות עטורות עצי צפצפה בעמק של הנהר סיין. הנוף שקט עיירות וכפרים שזורים על חוט של נחל, חוט דק של מים חיים מפרנס צפצפות ונושא על גבו ארבות משא. מים זורמים בשקט. מים נקיים, עם השתקפויות, אדוות רכות וגלים קטנים. מים שמזינים את הירוק הרך והדשן על הגדות, משקים את השדות, משקפים את השמיים ונותנים שלווה וביטחון לחיים סביבם: יהיה בסדר. יהיה בסדר. לא צריך לדאוג בגלל ירידת המפלס בעשרה סנטימטר.
נסענו הגענו. ג'יברני היא כפר קטן, בתי קטנים מאבן ישנה קסם באויר.
לפני הכל ישבנו בגן קטן מחוץ לחומת האבן של ביתו של מונה. אכלנו ושתינו , הכנו את עצמנו למפגש. נשים ישבו סביבנו על הספסלים. וגם אנחנו – שתי נשים ישראליות.
נכנסנו: חומת אבן ושער קטן, ומיד אנחנו בגן. כמה פרחים! אוקטובר, סתיו. טרם בואנו תהינו אם שווה לטרוח, ומה נראה, ואם יהיו פרחים בגן.. היו שם הרבה פרחים, הרבה, הרבה, הרבה. מכת צבע וניחוח בושם, מעבר מהיר אל תוך סיפור, אל אגדה, אל תוך חלום. מיד ידענו – טוב שבאנו. היה שווה להתאמץ. הגן זהר בשפע של צבעים עזים. הוצפנו בעושר הפריחה.
שני חלקים לגן, הגלוי והנסתר: הגלוי – מיד בכניסה: הגן של הבית. של המציאות, של היומיום.
מעבר לו, רחוק יותר וחבוי, הגן של החלומות. בגן העליון כיכבו הדליות: אינספור דליות גדולות וקטנות, צבעוניות מאד. הן היו רק חלק מן השפע.
בית וגינה, איזון והרמוניה. הכל בשליטה, סדר שמקנה שלווה.
"בימיו בג'יברני לא השתנתה כמעט שגרת יומו של מונה: הוא התעורר מוקדם, בארבע או בחמש בבוקר. הוא פתח את החלון ובחן את השמים, איזה יום חונך השחר? מקלחת קרה, וארוחת בוקר גדולה בשעה חמש וחצי. ואחר כך -לצייר. לפעמים בעזרת בני משפחתו. כך עד 1100. בדיוק בשעה 1130 הוגשה לו ארוחת הצהרים, מלווה בקפה וברנדי שזיפים תוצרת בית. לאחר מנוחה קצרה שב מונה לעבודת הציור בגן, צופה בשינויים של האור וצבעי השמיים משתקפים בנחל, ושנים מאוחר יותר בבריכה שבגן הנסתר.
לעתים צייר בפנים, בסטודיו.
כשקראתי את תולדות המשפחה חשתי שג'יברני הייתה להם נמל הבית, מקום לחיות, להתחייב, לקיים סדר ומשמעת, חיצונית ופנימית. מקום לעבוד, ליצור, להתאמץ -ולקצור את הפירות. ובגן העליון מצאתי הד לכך.
מעבר לגן העליון יש מעבר סתרים קטן וחבוי, מתחת לכביש ועל שפת הנחל , מעבר תת קרקעי, מעין מנהרה, שמוליך אל הגן הקסום האמיתי, זה שעליו חלמנו: הגן של הבריכה וחבצלות המים.
שוטטנו. לאט. רצינו רק להיות. בלי לדבר. רק להקשיב. לשתוק ולנשום ולהירגע לגמרי. לספוג את היופי ולהטמיע את השקט אל תוך הנשמה
נפרדנו -כל אחת לעצמה.
הרבה זמן היינו שם. וזה היה טוב יותר מכל דבר אחר.
חבצלות המים לא פורחות באוקטובר. נבוא שוב, לראותן.. בלי לדבר. רק להקשיב. לשתוק ולנשום ולהירגע לגמרי. לספוג את היופי ולהטמיע את השקט אל תוך הנשמה
—————————–
מונה (Oscar Claude Monet ,14 בנובמבר 1840 – 5 בדצמבר, 1926) צייר צרפתי. היה מהמייסדים והמובילים של זרם האימפרסיוניזם באמנות.
לאחר מות אשתו הראשונה קמילה, עבר מונה לאחוזתו החדשה בכפר ג'יברני שעל גדות נהר הסיין.
באחוזה החדשה יצר מונה גן חבצלות מים, אשר שימשו מאז כנושא עיקרי לציוריו, יחד עם הגשר היפני המפורסם שעבר מעל בריכות המים בהן הן גדלו.
מונה נשאר לגור בג'יברני, ואף הסתגר שם לת מבוגר עד למותו בשנת 1926.
לאחר מותו נקבר מונה בבית הקברות של ג'יברני.
