גלויה אישית מאיסלנד עם 19 צילומים.

הטבע האיסלנדי חשוף: חשבתי שאני בתוך חלום. ארץ נקייה . יקום ללא זיהום, כמו שהיה כשאלוהים ברא את העולם. כמעט אין אנשים: רק קומץ תושבים חיים בקור.


סבבנו את האי – וגם  חדרנו אל  שמורות הטבע הגדולות בפנים: רמות קרות, ומרחבים, מסלע ומים קרח ושמיים. מסע אשר נוגע בחוג הקוטב הצפוני (כמעט) : קו הרוחב 65 מעלות צפון.

האור מפתיע. עז. כשלא אפור – האור זוהר, מאיר את העולם  חזק.  בערב הפסגות צבועות אדום…..

לפני בואי – הייתה לי אשליה שכאן חיים אחרת…. טוב יותר. שיחות קצרות עם האיסלנדים מלמדות שזה חלום. המציאות לא מסבירה פנים תמיד ויש צרות בגן העדן….

איסלנד

הנוף  מולי כחול וחום -צבעי בריאה. מים ושמיים. אדמה ועננים.


   אני אוהבת את האור של איסלנד: אור נקי ומיוחד, כזה שמשתקף בכל.


אל הטבע האיסלנדי התחברתי במהירות – כמו לחזור הביתה למקורות: הקור חודר ומטהר את נתיבי הנשימה. מרגיע ומשכיח את היובש האבק והחמסינים.

גם המים נקיים מאד, זכים. קרים, רעננים . אני שותה מן הנחלים. כמו פעם. כשהיינו ילדים.

באיסלנד המפלים גדולים, גבוהים: עוד מפל ועוד מפל ועוד מפל ועוד.

הלכנו וטיפסנו בשבילי הרים, נסענו בדרכי עפר צרות וארוכות בתוך האי ולחופיו, צלחנו  נהרות. פשוטו כמשמעו – המים מגיעים גבוה, עד אמצע הגלגל וגם יותר. רוויתי אור כחול ירוק – כחול אפור רגוע או סוער ומאיים.

באיסלנד בעיקר מסלע שחור – בזלת. חול שחור נוצץ מול ים כחול, סלעי בזלת חשופים,  טחבים רכים שמכסים הכל כמו כסת מפנקת, שמיכה רכה ומכסה מסלע שחור דוקר. שמיכה רכה ומעגלת את קווי הנוף החד.

עכשיו המציאות נדחקת לפינה. הטבע מחבק. מרעיף שלווה. אני שוקעת בו. צועדת בהרים. כמו עז שמדלגת על בזלת אפלה, קוים שמזכירים שפעם הבזלת נשפכה מתוך הרי הגעש בקילוח ארגמן מפחיד.

בדרך פגשנו אב וילד בן 14…. מסע אישי של שניים – לבדם בתוך הטבע החשוף, הקר… לנים בחוץ באהל. אוכלים ממה שיש להם בתרמילים. וחוגגים את החיבור לטבע.

מסנייפלסנס לרייקיאויק נסענו עם השמש השוקעת לאיטה. סוסים איסלנדיים בשדות. חברותיים מאד, זקוקים לאהבה, ליטוף. נוגעים ללב בשקט שלהם. בעדינות. וביופיים מכמיר הלב. קשת בענן וקשת בענן ועוד אחת וגשם. קר.  יפה. נקי ורוח על המישורים – רציתי שלא ייתם אף פעם.

ברייקיאויק הרבה שמיים……  נוף אורבני וגם תיירים…. כמונו.

הכנסייה פשוטה, צנועה – מוארת כמו הטבע החשוף. הקור בחוץ. האור נעים. השמש ששוקעת ושוקעת לאיטה אל תוך האוקיינוס האטלנטי נותנת זמן למחשבות – ואין אבק.

אנחנו – חוגגים את החיים. מותר לנו!


ועוד צילום…. הכל כך יפה…. קשה להיפרד. לומר שלום – אני חולמת כבר על עוד ביקור – רק עוד אחד ודי…..

ועוד צילום אחד – ודי.

2 תגובות
  1. אמה וצביקה הגב

    תמונות נהדרות , מזכירות חוויות -היינו שם בדיוק לפני שנה .

    שנה טובה משנינו
    אמה וצביקה

  2. ממן יפה הגב

    יפה המון המון תודה, על כל היופי ששלחת, דרך גלויותייך!!!! פשוט לגמוע את המילים והמראות….

השארת תגובה

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד