עוד לא היית בהודו?? אז כן. הנה אני כאן. מבט ראשון…

עם ילדים בכפר קטן בהרים, בלאדאק.

כן, ככה אני אוהבת את זה. לנוע. למרות הכל. למרות שכואבות לי הברכיים. מציקות נורא. (מנסה הכל, כורכומין וארקוקסיה ופיסיותרפיה וברכיות ומקלות הליכה…. וחושבת שזה יהיה בסדר בסופו של דבר….). ובגובה נורא קשה לי. לא נושמת. וכאן כמעט 4000 מ' ומחר מעבר הרים של יותר מ-5000. ולמרות שמעדיפה לבד, ולא פשוט לי בקבוצה. ובעיקר – נורא מתגעגעת…….

ובכל זאת. אוהבת את זה. איך הוא מחזיק את הסוס בזנב…..

YI__08

והתלמיד הזה עם הילקוט שביקש שאצלם אותו. לו הייתי לבד…. היינו מבלים שעה קלה בשיחה. על בית הספר ובכלל….

YI__09

ופתאום בצד הדרך, מחלון המכונית ראיתי קופה עם תינוק….. מיד מקפיץ את מפלס הגעגועים לנכדות ולנכדים בירושלים… זה ממש צילום שהם יאהבו.

YI__10והאיש שמתבונן בי בסקרנות כזו. רציתי לעזור לו, אבל הוא לא הסכים. רק חייך, שמח על המפגש, וגם אהב את הצילום שלו בגב המצלמה.

 

YI__12

ואנשים בכפר קטן שבו הייתי עוברת אורח לשעה קלה… הם מחייכים כולם! כל כך מזמין, נעים.

YI__13


YI__14

הנה. הגשמתי עוד חלום ישן נושן. והודו מסתערת עלי!!! בחרתי, בגלל הרגליים, ובגלל המרחקים והזרות וכן, קצת, קצת פחד מן הבלתי ידוע שקפץ עלי פתאום… בחרתי בטיול עם מדריך, דורון, איש יוצא דפן, ידען ואוהב את הודו וחושף אותה בפנינו באהבה. דורון הוא איש "לגעת בהודו" ואני אוהבת אותו מאד, ואת הדרך שבה הוא מגלה לי טפח מתת היבשת הזו.

YI__19אתו אני נעה בשולי ההימאלאיה: קשמיר, לאדאק ועוד, ואחרי זה חודש לעצמי. לא – עוד לא יודעת מה ואיך לאן מתי…. ולסיום פינקתי את עצמי בטיול עם רוני, כן, מ"לגעת בהודו" ברג'סטן ומה שהודו מסמלת – יופי, קדושה, וכל היתר. זה יהיה כבר בחגים, ספטמבר.

YI__20


כן, ככה אני אוהבת את זה. שנים ארוכות של עבודה בבית הספר, והדרכת טיולי רק חידדו אצלי את התחושה שאנשים זה הכל. בכל מקום. איני זרה בשום מקום.

YI__21

וכך, בבית ספר לבנים, במנזר גדול על הר גבוה, מנותק מאד מן המציאות שלי – לימדתי את הבנים להשתמש במצלמה…. וגם אשלח לשם את הצילומים. הכתובת שלהם אצלי.

YI__23

השארת תגובה

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד