הר גבוה, יער – ורכבל מרחף מעל הצמרות, ובתוכו אנחנו – זעירים מול כל הגובה והיופי.
בוחנים בסקרנות את אלה שחיים אחרת…
האנשים – כמו חגבים קטנים על השבילים.
אני, שבאתי מרחוק, שמחה שהתגלה לי הוד הטבע, כאן , בקצה עולם. בתוכו – כמו שרק הסינים יכולים עמודים עולם היישר אל השמיים. מן האדמה עולה למעלה חוד של אבן – ועליו עמוד אדיר נושא את הכבלים והקרונות.
הפורטרים נושאים במדרגות את המצרכים לארוחות התיירים, את הסדינים והכביסה המגוהצת. 
להר חמוקיים של גרניט, עזים ועגולים, תלולים וחלקים, נושאים עצים של אורן עדיני צורה מעל לים העננים: Sea of clouds ים אמיתי גדול ובו גלים גדולים נעים.
מעל ההר זורחת שמש, זרזיפים של גשם וחודי סלעים קשים מתנוססים מעל אגם-חלב, כולו רכות רוגעת, אוורירית. מוך לבן, גלי כמו מי האוקיאנוס, ממלא את המרחב שבין פסגות האבן.
אוקיינוס חלבי של עננים, בתוכו צפים איים של אבן, יין ויאנג. קשה ורך. סלע וענן לבן ורוח אלוהים על היקום, ההשגחה העליונה שומרת על השקט.
ההר הצהוב לצעירים הסיניים הוא מקום לאהבה. חלום מתוק על כל מה שהלב רוצה. בתוך המציאות – הצעירים סוגרים היטב מפתח עם מנעול, נודרים לאהבה נצחית. נאמנות. תמיד נהיה ביחד. לעולמים לא ניפרד.
למרגלות ההר הצהוב יש עיירה שבה הזמן עמד מלכת. Huangshan. זוהי סין של פעם – לפני ההרס, החורבן של מאו, מהפכת התרבות האדומה. סין הישנה. שלא תחזור עוד לעולם.
זוהי סין הישנה – קראתי בספרים אך לא זכיתי לחוות.
הזקנים נושאים את זכרון ימים עברו – וכך הבנינים זוכרים, והאגם, והסמלים העתיקים… סין שהמשטר של מאו מחק כתש וריסק. עיר הזו עוד נשארה לספר על סין המסורתית שנמחקה תחת המגף הקומוניסטי..
אהבתי להיות שם. עוברת אורח. נשמתי שם עמוק. חוויתי שם גבהים. הרגשתי גם אני – בעננים!!!
