החלומות שלי

עיקר – חלומותי  – מסע איטי אל מציאות לא מוכרת. להיות. להכיר אנשים. לצלם. מסע עם זמן ספיגה מספיק. זמן למילים וזמן לצילומים. לנוע עם המצלמה ביד, לכתוב ולצלם…..  זה החלום.
"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" אמר דר. סוס

 מסע אישי ארוך – על כל אמריקה. מאלסקה עד פטגוניה. לאט. הרי הרוקי, ומרכז אמריקה, והדרום, האנדים….. לבקר את כל החברים שלי בדרך. טבע. אנשים. ואוקיינוס כל הזמן במערב…..

במסלול עולי הרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה בספרדללכת וללכת וללכת – להגיע שוב – והפעם  ברגל  אל העיר. סנטיאגו של שדה הכוכבים…..

להיות שוב בטיבט:   להרגיש את האנרגיה הזורמת בין עולי הרגל, לקפוא מקור בלילה, להיות ליד האנשים אשר עולים  לרגל, משתטחים על הדרך ואחר כך, יושבים בדומיה אל מול ההר.
ואם לא…. טיבט מעיפה אותי לשמיים – זה המקום היחידי בוא חשתי – רוח!!! אנרגיה טובה באופן לא מוסבר.

מסע גדול ברכבת ממוסקווה לסין  -לנסוע ברכבת הטרנס סיבירית/מנצ'ורית/מונגולית לכל ארכה, כמה שצריך.  לצפות בנוף החולף ועובר ואינו משתנה. לעצור בערים שבדרך, לחוות אותן, את הריחוק, את הניתוק…

להיות בסנט פטרבורג בחורף, בשלג הכבד,  בגדים חמים ותה רותח ותרבות. הרבה תרבות ואמנות. לבקר בהרמיטאג' כל יום. ושוב לחזור אל כל המוזיאונים. והכנסיות.

לשוט על שוברת קרח בקוטב הדרומי:  לחוות את הנקיון של הקרחונים, המים, בלי אדמה. בלי אדם.

לטייל בפולינזיה. לעבור לאט מאי לאי. פעם, בשדה תעופה בניו זילנד ראיתי קבוצת פולינזים מחכים לטיסה: אנשים גדולים, שמנים, שמחים. מאד אהבתי.

פיג'י… טונגה, ואנואטו…..

לחיות זמן מה בעיר מודרנית, נקיה, מעוצבת ומלאת תרבות. בלי זיהום ורעש – ועם כל היתרונות של עיר. כמו למשל –  SEATTLE, או בוסטון.  או WELLINGTON בניו זילנד…

ג'מייקה: בגלל המוסיקה.  ונובה סקוטיה…  בזכות מה שראיתי בתמונות: מזרח קנדה, ארץ של חופים, מגדלורים, ושקט.

מסע חוזר אל הרפובליקה הדומיניקנית.… לשחזר ולהשלים את המסע המכונן  אליו יצאתי  מתוך הכאב אחרי מותו של עמירם אל החיים.

מסע חוזר לאיסלנד – ארץ בראשית. טבע לא נגוע, כמו שאלוהים ברא את העולם. מים ושמיים קרח אדמה ואש. ושקט.

מסע חוזר לפטגוניה – מרחבים אין קץ וכן – גם כאן  – טבע לא נגוע. כמו שאלוהים ברא את העולם. אושר מזוקק והתנתקות מושלמת מן המציאות.

לחזור אל מחוזות השיר – אזור האגמים באנגליה:  להיות באנגליה, במסע אחרי השירה והספרות האנגלית, במשעולים, ובשבילים, בכנסיות העתיקות ובכפרים הקטנים. זוכרת את הביקורים המהירים בהדרכת הטיולים  ב-LAKE DISTRICT, השייט הקסום על אגם ווינדרמיר, הצער שלא הספקתי לבקר בביתו של  וורדסוורת ועוד ועוד.

מול אגם  ULSWATER השחור אני רוצה לקרוא בהטעמה – בעברית וגם באנגלית את השיר  –

 "שוֹטַטְתִי כְעָנָן, גַלְמוּד,
אֲשֶר יָשוּט לוֹ בִגְבָהָיו,
וְהִנֵה פִתְאוֹם רָאִיתִי גְדוּד,
הֲמוֹן שֶל נַרְקִיסֵי זָהָב.
עַל חוֹף אָגָם, בְצֵל עֵצִים,
בַרוּחַ מְרַקְדִים־דָצִים…..
…ולהיזכר איך אמר לי פעם כומר בריטי, שהיגר לניו זילנד, שכל חייו הוא מתגעגע, כי אין דבר בעולם שמשתווה ל-ENGLISH LANE…..

כך אני רוצה לחיות תמיד – בתנועה: לנוע עם המצלמה ביד, לכתוב ולצלם…..  זה החלום..

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד