בנפאל – כמו בהינדו – הגוף חוזר אל הטבע. כלה – בשריפת הגוף המת על שפת נהר – עליו מתפזר האפר, אליו מושלכים בגדי המת.
פאשופטינאט (נאט=מקדש בהינדו_ = הוא מקדש מרכזי בקטמנדו – המוקדש לאל שיווה. על שפת נהר הבאגמאטי על הגאטות (מדרגות אבן גדולות) שורפים את המתים. את האפר מפזרים על פני המים….. כמו בוארנסי – הודו גם כאן טוב יותר להישרף לאפר – אחרי הכל….
פאשופטינאט (נאט=מקדש בהינדו_ = הוא מקדש מרכזי בקטמנדו – המוקדש לאל שיווה. על שפת נהר הבאגמאטי על הגאטות (מדרגות אבן גדולות) שורפים את המתים. את האפר מפזרים על פני המים….. כמו בוארנסי – הודו גם כאן טוב יותר להישרף לאפר – אחרי הכל….
ככה זה הולם לי, ככה נפרדים: כך חוזרים אל העפר.
נשרפים לאפר, מתפזרים על פני המים, חזרה אל המקור, לטבע, בלי קברים, רק רוח מרחפת על המים.
ככה גם אני רוצה ,להישרף בסוף ימי לאפר. לחזור להיות אדים ודו תחמוצת הפחמן, ודי.
להיאסף אל היקום כשאוהבי נושאים את גופתי אל סוף הדרך, נפרדים, ואין יותר דבר מלבד הזיכרון.
כי סוף לכל. הן זה כך מאז ומעולם וכך יהיה:
באנו מחומרי הטבע, אליהם נשוב בסוף ימינו ,
נתפוגג ונתכלה, ונשמתנו – עדן לה, ותם סיפור חיי אדם.
ושוב חוזר חלילה…
……………………………………………………….
בפאשופיטנאט ישבתי שעה ארוכה והתבוננתי במשפחה הנפרדת מן האיש שהלך לעולמו.
על גדת הנהר ניצבנו, עשרות רבות של נפאלים ומעט תיירים : התבוננו בדממה בסוף הדרך של האיש אשר היה אהוב ודאי על משפחתו, וחסד אחרון שנעשה לו.
אין צורך בעוד מילים….. הנשמה כבר נחה. נותר הגוף – הוא יתפוגג אל תוך הטבע עוד מעט.
האש. הגוף יכלה ואפר יתפזר על פני המים…..
תם ונשלם. הכל נגמר. גם המילים. שלי. הגוף כלה – והנשמה…. מי יודע…..
אני – חזרתי לחיים.
אני – חזרתי לחיים.
אני עוד בחיים האלה, כאן..